שלום לכבוד הרב!
אני מוסר שיעורי תורה במדרשה לבני נוער, קרו מצבים שישבנו בשיעור ותוך כדי הגיע זמן מנחה, ושאר הקבוצות התאספו לתפילה ובאו לקרוא גם לנו, אלא שהשיעור הגיע לשיא מסוים של הקשבה וריכוז והנערים מסרבים בכל תוקף להפסיק מהחשש לקטוע את הרצף אפילו שיש אפשרות להמשיך אחרי התפילה, אבל זה כבר לא אותו דבר.
שאלתי היא, מה עושים במצב כזה, האם להעדיף את התפילה או את השיעור? ואם צריך להפציר בהם, אז עד כמה? (יש לציין שמדובר בנערים שבלאו הכי לא מתפללים בכלל, וכמובן שאני עצמי כבר התפללתי). ומה לעשות באופן שאנחנו משלימים לעשרה?
כמו כן פעמים שאחרי השיעור הם מזדרזים, עד כמה צריך לעמוד עליהם שיתפללו?
יישר כח ותודה רבה.
מדרשיה לבני נוער זה מצוין. יש בזה זכות הרבים גדול מאד. ואסור לבטל מהם את ההקשבה לתורה. וזה השקעה עצומה וגדולה עבור התשובה שלימה שלהם.
אסור לקחת אותם למנחה וכיוצ"ב. והציבור יתפללו ביחיד. ועדיף לסגור את בית הכנסת כשאין מנין. ולצרף את כולם במקום אחר.
כדאי לדבר ולחזק אותם גם בנושא תפילה. ולחזק אותם גם במעלת החזן ואמירת קדיש. ואז יסכימו להתפלל בישוב הדעת. וזה מצוין.
העיקר שלא ללחוץ עליהם.