שלום כבוד הרב,
רציתי לדעת מה ההלכה אומרת בעניין הנ"ל:
אני נשואה ברוך ה' כשנתיים, ובשנתיים אלו רק פעמים בודדות עשינו שבת לבד בעלי ואני בביתנו. יוצא שאת רוב השבתות אנחנו עושים עם חמי וחמותי שיחיו, פעם בחודש אנחנו מקפידים ללכת גם להוריי בשבת, אבל נוצר מצב שכל חג באופן קבוע וכמו כן רוב השבתות הם עם המשפחה של בעלי.
לי ולבעלי יש ויכוחים רבים סביב הנושא בגלל שאני רוצה לעשות גם שבתות בבית עם בעלי אך בעלי טוען שהוא מחויב בכיבוד הורים ושהנושא מאוד חשוב להוריו ולכן אנחנו צריכים ללכת להורים שלו בתדירות גבוהה ולהורים שלי בתדירות נמוכה כך שכבר אין זמן לעשות שבת לבד בבית, שמא אחד מן הצדדים ייפגע.
מה דעת התורה בעניין? האם אנחנו מחויבים להגיע להורי בעלי בכל החגים והשבתות? מה עם חגים "מיוחדים" כמו ראש השנה וליל הסדר? האם יש לחשוש לכיבוד הורים? וכן, האם אנחנו מחויבים להתארח גם אצל הוריי?
ברור שחייבים לכבד תמיד את ההורים משני הצדדים וגם חייבים להיות בבית עם עצמכם. להרבות אהבה ואחוה. ובזמן ההרחקה נוסעים להורים.
בנידון שלכם, אולי יש לבעל סיבות מסוימות. ויקיים עשה לך רב והסתלק מן הספק.