לכבוד מו"ר הגאון הגדול הרב חיים רבי שליט"א,
בעלון פרשת דברים תשע"ח הרב שליט"א כתב בשאלה האחרונה שצריך להשתדל לא להתקרב לאסלה, ואז לא צריך ליטול ידים בצאתו מבית הכסא. ובפרט שהאסלה נקיה ומכוסה. ומשמע דדעת הרב שליט"א דאפילו אם התקרבו לאסלה אין צורך ליטול ידים, כי זה רק בגדר השתדלות לרווחא דמילתא.
אמנם ראינו בשו"ת יבי"א (ח"ב, חאו"ח סי' ג), שמרן זצ"ל כתב דשלא בשעת הדחק אין ליטול ידים באמבטיה שיש שם בית כסא, ולכאורה הוא הדין דשלא בשעת הדחק צריך ליטול ידיו כשיוצא משם, דמאי שנא. [ובספר הלכה ברורה סי' ד, הלכה מט, כתב בלשון 'ראוי להחמיר'].
וגם לא זכינו להבין את דעתו הרחבה של הרב שליט"א דלכאורה מה החילוק אם מתקרב לאסלה או לא, הרי כל עוד הוא בחדר שבו האסלה, ואין צורת הפתח או וילון וכדומה ביניהם, לכאורה נחשב שהיה בבית כסא, ובעינן נטילה כשיוצא משם.
ציינתי שם מקורות שהאסלה בלבד נקרא בית הכסא. והחדר עצמו הוא חדר רגיל. וכן פסק האור לציון. וסומכים על זה בשעת הדחק.