שלום וברכה לכה"ר!
אנחנו מאוד נהנים כל שבוע לקרוא את העלון ואת השו"ת במדור שאלה יפה. בגליון מס' 248 פרשת וירא במדור שאלה יפה לגבי נסיעה במכונית לביהכנ"ס כשהוא עטור בטלית ותפילין, הרב ענה לשואל שזו חובה קדושה כשיכול לעשות כן וכו', ומה שהוא נוהג במכונית עם התפילין, אין בזה בעיה, כי העיקר שאין כאן קלות ראש ואין כאן היסח הדעת וזה מצויין.
ולא זכיתי להבין דברי מורינו הרב, משום שאיך יכול לא להסיח את הדעת מהתפילין כשצריך להתרכז בנהיגה, ואם נאמר שיחשוב על התפילין ויסיח דעתו מהנהיגה מדובר בסכנת נפשות, ואם יחשוב על הנהיגה כמו שצריך יסיח דעתו מהתפילין, ולחשוב על שניהם ביחד כמו שצריך לא נשמע כ"כ הגיוני שאפשר.
וראיתי ג"כ בעלון בית נאמן מספר 89 פרשת וירא במדור הלכה נאמנה שכתב מו"ר הרב מאיר מאזוז שליט"א, וז"ל:"לפעמים אדם רוצה להגיע לבית הכנסת עם טלית ותפילין, והוא נוסע באוטו ועליו תפילין, וזו בעיה כי הוא לא יוכל להזהר שלא יסיח דעתו, כי ברגע שמסתכל על הדרך הוא מתרכז באוטו ולא מתרכז בתפילין, לכן עדיף שלא לעשות את זה, אלא יגיע לבית הכנסת, יחנה את האוטו, יניח תפילין בחצר ויכנס לבית הכנסת, ככה יעשה את הכל. אבל לא יסע עם התפילין בראש, כי אי אפשר לעמוד בזה. ואם הוא רוצה להניח בבית, שילך ברגל…"עכ"ד.
אשמח לתשובה מכה"ר תודה.
אתה יודע מה זה היסח הדעת. הכוונה קלות ראש. כלומר שחוק וליצנות.
מותר לעבוד עם התפילין. מותר בטלפון עם התפילין. כלומר היסח הדעת. זה לא מי שלא חושב על התפילין. כי אי אפשר תמיד לחשוב על התפילין. אלא שחוק וקלות ראש.
וכי מי שהולך ברחוב חושב על התפילין. הוא גם מתרכז בהליכה. ולא מתרכז בתפילין. מה ההבדל בין נהיגה להליכה. ועיין משנ"ב בסימן מד סק"ג. וע"ע בשערי תשובה סימן כח סק"א.
ומסתברא שרבינו ראש הישיבה הרב נאמ"ן שליט"א חשש לדעת האר"י ז"ל. (המובא בכה"ח סימן מד סק"ג). ע"ש. ולמעשה מותר. ובפרט כיום. יש כל כך הרבה פריצות. ובנסיעה. חושב על הכביש ולא על יצר הרע. והבן.