- מורנו הרב שליט"א -
- 30/12/2018
פרשת שמות, ימי השובבי"ם תשע"ט
בפרשת השבוע פרשת שמות, יש אריכות רבה בענין השליחות של משה רבינו לגאול את עם ישראל משעבוד מצרים. והפסוק בתורה מלמד אותנו "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (ג, י), בקשה מיוחדת מה' יתברך אל משה רבינו בלבד, לך ותהיה שליח לישראל אצל פרעה הרשע לגאול את ישראל. וה' יתברך יודע את כל הבעיות והקשיים והטירדות של משה רבינו, ועם כל זה מצוה אותו לכך. וכל הבעיות והקשיים של משה רבינו, הרי זה מהשמים, וה' יתברך עשה אותם, ועם כל זה ה' יתברך מבקש, לך אל פרעה לגאול את עם ישראל. ומוסיף רבינו הנצי"ב מוואלז'ין בספרו העמק דבר (סו"פ ויצא פרק לא פס' מד) שכתוב בפסוק "ועתה לכה" בתוספת ה"א, ללמדנו אך ורק אתה ולא אחר, ודייק כן מהירושלמי, עיין שם. ויש כאן בקשה של שליחות מה' יתברך למשה רבינו למען כלל ישראל.
מדוע משה רבינו מסרב?
הפלא הגדול מדוע משה רבינו מנסה לסרב, ולא רוצה להתאמץ בגאולת ישראל, וכתוב בפרשה כמה פעמים טענות של משה רבינו אל ה' "מִי אָנֹכִי" (ג, יא) "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (ד, א) "כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (ד, י) "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (ד, יג). וצריך להבין מדוע משה רבינו מנסה שלא יטיל עליו ה' את השליחות הזאת, בעוד שה' יתברך יודע הכל, "אין דבר נעלם ממך, ואין נסתר מנגד עיניך", ואם כן איך משה רבינו מסרב, והלא היה צריך לכאורה מיד – לעמוד דום, ולגשת ולקיים במסירות ואהבה ושמחה, שליחות של ה' יתברך?
וגם אם נאמר כדברי הרמב"ן בפרשה, שמשה רבינו העניו הגדול מכל האדם, מבקש לסרב, והרשב"ם מוסיף שמשה רבינו התכוון לומר, וכי ראוי אני להכנס לחצר המלך, איש כמוני. וגם כדברי הכלי יקר שמשה רבינו אומר על עצמו שפל אנשים ובזוי כמוני ידבר לפני המלך. אבל עדיין אחרי הכל, ה' יתברך הוא מלך העולם, אין עוד מלבדו, מלא כל הארץ כבודו, היה הווה ויהיה, יודע הכל ועושה הכל, ואם כן מתעצמת השאלה כיצד משה רבינו חושב כן, היתכן? וגם בהפטרה רואים שהנביא ירמיה מנסה לסרב כאשר ה' יתברך אומר לו "נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (ירמיה א, ה) וירמיה אומר לה' "הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַבֵּר" (שם פס' ו), היתכן?
אין מסרבין לגדול
ובעומק יותר, מצוה לסרב בתחילה מלהיות חזן (ברכות לד.), אבל אם אדם גדול מבקש ממנו, אסור לסרב, וצריך מיד לעלות לתיבה (עי' משנ"ב סי' נג ס"ק מה), וקל וחומר שאסור לסרב לה' יתברך שהוא היודע והרואה, ויודע דברים נוספים שאנחנו לא רואים כלל, ובעיות וקשיים בגוף, בנפש ובשכל, כיצד אפשר להרהר ולשאול שאלות.
ובעומק עוד יותר, כידוע, מי שמסרב למלך ולא עונה יפה, חייב מיתה, וכן מי שלא מקיים את רצון המלך, חייב מיתה (עי' קידושין מג. בתוד"ה מורד במלכות), וגם מי שקיבל הזמנה מהמלך, חייב להגיע מיד, ולא להתעכב (עי' סנהדרין מט.). וכידוע, שליחות בתורה זה כח חזק מאוד, ושלוחו של אדם כמותו (קידושין מא:) ושליחות מועיל בגיטין, קידושין, תרומות ומעשרות [ויש פלפול ארוך בפוסקים למה לא מועיל שליחות בתפילין, באכילת מצה, ומצוות שעל הגברא, הרי שלוחו כמותו, ועיין בקצה"ח סי' קפב ס"ק א]. ועל אחת כמה וכמה כאשר ה' יתברך מבקש "לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה" וכח המשלח בשליח, כח אין סוף ברוך הוא, כיצד משה מסרב? וכידוע מהזוהר הקדוש (פרשת חוקת דף קעט:) כל העוסק בתורה, כאילו עומד כל יום בהר סיני ומקבל את התורה, עיין שם. כלומר, כל התורה זה שליחות מה' יתברך בהר סיני, ועל אחת כמה וכמה שליחות אישית שמבקש ה' יתברך ממשה רבינו, ובפרט שהיה עניו מכל אדם, איך סירב?
משה רבינו חשש לכבוד שמים
כמובן, אלו דברים עמוקים, ואין לנו השגה בהם כלל, אלא שמותר לנו ללמוד ולהבין כדי שנקבל תמיד מוסר השכל ויראת שמים. ונראה לבאר, נכון שמשה רבינו עניו גדול, אבל כאשר משה רבינו מסרב, יש כאן גם כבוד שמים גדול מאוד של יראת הרוממות, יראה מה' יתברך, שמא לא נצליח לעשות את התפקיד בשלמות, ואולי לא מספיק נקדש שם שמים, ואולי לא נעשה בשלימות ובמסירות את ההשפעה הגדולה והנכונה בציבור, שלא נהיה חס ושלום בבחינת "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה" (משלי ז, כו; ועי' סוטה כב.), וזה בבחינת "שמא יגרום החטא" (ברכות ד.) שפחד יעקב אבינו ע"ה, גם לאחר ההבטחות והברכות של ה' יתברך ליעקב, ופרש רש"י שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת, כמו שבאמת קרה למשה רבינו בפרשת השבוע שאמר לה' יתברך "למה הרעות" ונענש, וכן בפרשת מטות "ויקצוף משה" (במדבר לא. יד) ונענש, וכן בפרשת חוקת שהכה את הסלע ונענש, וזה בבחינת "עבדות אני נותן לכם" (הוריות י:) ופרש"י "עול רבים", עיין שם. וזה יכול להיות קלקול בשליחות בבחינת "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" (כתובות פה.), כלומר לתקן ולא לקלקל. ורבינו בעל הטורים (בפרשת ואתחנן) על הפסוק "רב לך" מביא מִלים ותוכחה קשים שאמר ה' יתברך על כל השליחות של משה רבינו, עיין שם, ולכן היה מקום להצדיק ולהבין את הסירוב של משה רבינו ושל ירמיה הנביא, שזהו סירוב כתוצאה מהפחד מה' יתברך, מיראת הרוממות הגדולה, שהתוצאות בהם חוסר כבוד שמים אם לא ימלא תפקידו כראוי. וכידוע שגדולי ישראל בכל הדורות, תבעו את עצמם שמא לא עשו מספיק בשליחות הציבורית (עי' ברכות כח:). על התנא הגדול רבי יוחנן בן זכאי שהיה אחד משמונים התלמידים המיוחדים של הלל הזקן (עי' סוכה כח.) וחשש בשעת מיתתו שמא הוא הולך לגיהנם, עיין שם, נורא ואיום. וזה בעצם רבינו יונה המפורסם (שע"ת שער ב אות ט) ש"הצדיקים והישרים בליבותם, שאגה להם כלביא על אשר קצור קצרה ידם בעבודת השם", עיין שם, וזה גדולתו של משה רבינו זיע"א.
בשמים אוהבים את היראים
ובזה מובן היטב הנהגת ה' יתברך ישתבח שמו לעד. בשמים אוהבים את מי שמפחד בעבודת ה', את מי שזוכה ליראת הרוממות, מי שמפחד שלא תצא תקלה, מי שדואג ומכוון תמיד כיצד נוכל יותר לקדש שם שמים. וכל פעם שמשה רבינו טוען שאינו רוצה בגלל הסיבות הכתובים בפרשה, זה לא חסרון במשה רבינו, אלא להיפך, מעלה וגדלות של משה רבינו, כי מי שזכה לפחד ה', לענוה טהורה, לכובד ראש בשליחות בעבודת ה', הוא דוקא הראוי לכך, הוא השליח הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. וזה היה משה רבינו בעל הענוה "אִישׁ הָאֱלֹהִים", זה משה רבינו שיכול לעמוד בדין בשלמות לפני ה' יתברך יותר מהאבות הקדושים (אור החיים הקדוש פרשת וזאת הברכה), וכך ירמיה הנביא בהפטרת השבוע שאמר "לא ידעתי דבר, כי נער אנכי", זכה בדוקא להיות הנביא בזמן חורבן בית ראשון, וכתב את ספר ירמיה וספר מלכים (עי' ב"ב טו.). וכן מצינו אצל אהרן הכהן, שנאמר עליו (ויקרא ט, ז) "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך". ופרש רש"י שהיה אהרן בוש לגשת למזבח, ואמר לו משה "לכך נבחרת", עיין שם. בזכות הבושה והענוה של אהרן הכהן, זכה להיבחר להיות הכהן הגדול, והדברים נוראים.
ומכאן לעבודת ה' יתברך בימי השובבים הקדושים שמתחילת בפרשת שמות, "קדושים תהיו", "ולא תתורו", צניעות הנשים למהדרין, ושמירת ברית קודש לאנשים, כיוסף הצדיק וכרבינו הקדוש (עי' ט"ז יו"ד סי' קפב ס"ק ג), להשיג השגות והנהגות קדושות ועלייה רוחנית בימים אלו של החורף הקדוש בשנה המעוברת, מי שמרגיש שליחות ועבודה רוחנית, וחיזוק יומי יום יום בגדרי הקדושה והצניעות, מקבל כח מה' יתברך, והפחד והזהירות והלימוד בעבודת ה' במצוה הזו של "קדושים תהיו" עושה אותו ראוי להיות שליח מצוה, שלוחו של אדם כמותו, והעוסק בקודש בימי השובבים להתעלות, הוא שליח מה' יתברך, להרגיש כל מצוה בתרי"ג מצוות, ציווי ה' יתברך, להרגיש הוראה מגבוה, שליחות רוחנית, ואין מסרבין לגדול, ומקבלים באהבה גדולה תוספת קדושה וטהרה, וזוכים לדברי רבינו הרמח"ל בספר מסילת ישרים (פרק כו) שאומר, "עניין הקדושה תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה", עיין שם. כלומר, מהשמים מסייעים בידו, וחז"ל אומרים (קידושין מ.) כל הבא לידו דבר עבירה וניצל הימנו, עושים לו נס, עיין שם. וידוע המהרש"א (שבת לג.) כל עבירה שבש"ס, הכוונה גילוי עריות, עיין שם.
בסיכום: לפחד מאוד בעבודת ה' יתברך, שלא נכשל ח"ו, וזה פחד חיובי שעושה רעש גדול בשמים, ומקבלים כח ועוצמה ומתנה וניסים ונפלאות, להצליח בשליחות הקודש.
גם מעמד הילולת הצדיקים הנערך על ידי מוסדות התורה "עטרת חכמים" שלנו, מתקרב (ל' שבט תשע"ט), והתחייבתי בלי נדר לגייס 100 תורמים חדשים שירכשו כרטיסים להילולא ולהגרלה, וזה שליחות תורנית למען התורה בעירנו עיר הקודש חולון.
המעוניינים לזכות אותנו ולרכוש מהכרטיסים שלי, נא ליצור קשר עם ידידי ואהובי ר' ששי בוסי הי"ו בנייד: 052-7112493 ונשמח מאוד לשמוע ולראות מהקהל היקר אוהבי התורה, וכל הנהנים מעלוני "דעת זקנים" להיות שליח מצוה למען התורה, ולקבל מתנות מה' יתברך, והיתה לה' המלוכה, אמן ואמן.