בפרשת השבוע כתוב בתורה על בנין המשכן ועשיית כלי המשכן, על ידי בצלאל ואהליאב. שני צדיקים וקדושים אשר ה' יתברך בחר בהם לעשות ולהכין ולסדר ולכוון בעבודת המשכן על הצד הטוב ביותר. ועליהם נאמר בגמרא (ברכות נה.), אין הקב"ה נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה. וראיה לכך מהפסוק בפרשה, "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה" (שמות לא, ו). כלומר, מי שהיה חכם, זכה לחכמה. ומבאר רבינו הקדוש והגאון רבי חיים מוולוז'ין זיע"א שתחילת החכמה, הכוונה יראת שמים בבחינת "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" (תהלים קיא, י). והזוכה לְיִרְאַת שמים בעמל ויגיעה של עצמו, זוכה לתוספת חכמה וקדושה ודבקות והבנה גדולה תמיד. וזכו לכך בצלאל ואהליאב בזכות היראת שמים הטהורה שבליבם.

והחידוש הגדול שהיה בבצלאל ואהליאב, שהפסוק מעיד עליהם "לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת" (שמות לא, ד). ומוסיף לפרש רבינו הגר"ח מוולוז'ין זיע"א שם, שהיו יודעים בצלאל ואהליאב מה חשבו באותו רגע התורמים את הכסף והזהב עבור המשכן. מי שהיה תורם בענוה וצניעות וכוונה טהורה, אך ורק כדי לקדש שם שמים, כדי להגיע להשגות של דבקות בה' יתברך, כדי להראות וּלְזַכּוֹת את כולם, על אהבת ה' יתברך של התורמים שעושים כן באהבה ואחוה. וזה כוונת הפסוק "לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת" שהיו יודעים מחשבת התורם באותו זמן של התרומה, ובהתאם לכך היו יודעים היכן להשקיע את הזהב של אותם התורמים הישרים והתמימים.

השפעת האדם על סביבתו

והביאור בזה, כל מעשה שעושה האדם, הרי זה משפיע על בגדיו ועל כליו. אדם קדוש, גם בבגדיו יש קדושה. ורואים זאת על הבגדים וגם מריחים בהם ריח של מצוה, בבחינת "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בראשית לז, לז), ופירש רש"י שם, ריח גן עדן. וזה המעלה של בצלאל ואהליאב שהיו רואים ומריחים את הזהב והכסף שתורמים עם ישראל למשכן, מה חשבו באותה שעה. והמחשבה הקדושה והטהורה או להיפך, רואים ומרגישים על הכלים והבגדים והחפצים. נכון שיש מחלוקת אם מלאכי השרת יודעים מחשבות בני אדם (עיין שבת יב: בתד"ה שאין), ובצלאל ואהליאב בודאי לא יודעים מחשבות בני אדם, אבל המחשבות נתקעות ונראות בתרומות של הזהב וביריעות שבמשכן. וזהו "לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת". וזהו בבחינת מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה (סנהדרין כו:). וזה במובן החיובי, משפיע על כליו במעשיו. ומרומז במשנה (ביצה לז.) הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, עיין שם.

ומצינו בש"ס בכמה מקומות, השפעת הקדושה גם על בעלי חיים. כמבואר בגמרא (עירובין מז.) מצוה לקנות מהגויים בהמה עבדים ושפחות, מפני שמכניסן לקדושה, עיין שם. וכן בגמרא (בכורות ב.) הלוקח וקונה חמור מהגוי, והחמור אסור לו לעבוד בשבת, וזה נקרא שביתת הבהמה הכנסתו לקדושה, עיין שם. וכן בגמרא (ב"מ פה:) רבי חייא היה יכול לכתוב על עור של בהמה ספרי קודש, שהצְדִיה נעשה בקדושה, והבשר נאכל ללומדי תורה, ועל ידי זה שהכל בקדושה, יש תועלת ללומדים באותם ספרים (כך מבאר המהרש"א שם). וכן בגמרא (יומא עב.) על הפסוק "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" (שמות כו, טו) דורשים חז"ל שעומדים לעולם ולעולמי עולמים, כי נעשו בקדושה עולמית על ידי חכמי לב, ובצלאל ואהליאב כידוע. וכן בגמרא (חולין ז:) מבואר על רבי חנינא שהיה מכוון תמיד את הפסוק "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד, לה), וכאשר רצתה מכשפה אחת להזיקו, לא הצליחה, בזכות הדבקות שלו בה' יתברך. וזה דבקות עצומה שיש עליו הגנה מושלמת, ואין דינים ואין קטרוגים, ואין כישופים ואין כלום. ומאידך, מִסְכֵּן מי שלא שומר על הקדושה, כיון שתמיד יכולים לשלוט עליו המזיקין והכישופים. ולמה נקרא שמם כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה(עיין סנהדרין סז:) נורא ואיום. וזה מתאים מאד לדבריו הקדושים של רבינו המהרש"א (מכות י:) שמחשבה טהורה וקדושה, נברא מיד מלאך שמסייע בעדו כפי הצורך והענין, עיין שם. והיו שולטים ומבינים בצלאל ואהליאב, בכל הכלים האלו.

קמיע תורני להצלחה

ויתכן שזה בעצם כוונת חז"ל הקדושים (סנהדרין צ.) כל מִדותיו של הקב"ה, מִדה כנגד מִדה. דהיינו, גם באופן שפוגם בעל עבירה במחשבה, מקבל עונש מִדה כנגד מִדה. דהיינו אם לא מתחזק באמונה במחשבה שהכל מהשמים, אז מקבל עונש, שאין עליו השגחה פרטית מהשמים, עיין שם. וכן להיפך, המתחזק באמונה במחשבה כל רגע ורגע, זוכה להשגחה פרטית מהשמים לטובה. וכן המתחזק יום יום ועובד על עצמו לשמור על הקדושה, ומתחזק בשמירת העיניים, וכן בשמירת המחשבה. ומתאמץ לקיים מצוות עשה מהתורה "קְדשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, א), אז זוכה מהשמים להרגיש באמת קדושה רוחנית בהנאה גדולה מאד, ויודע לזלזל בכל התאוות האסורות, רחמנא ליצלן, ונהנה כל בוקר באמירת הקרבנות כשאומר "ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל, ממש נהנה לומר כן ולהרגיש כן, וכידוע מרבינו הגר"ח מוולוז'ין זיע"א, שהיה אומר "אַיִן", ראשי תיבות אבל יש נשמה.

נכון להיום, כל הנזהר ללבוש בגדים מכובדים, ולא מפוארים (עיין מס"י פכ"ג) לא צרים ולא קצרים ולא מודרניים, שהם מידרוניים. ונזהר שאין בבגדיו ולא בכיסיו טלפון עִם כל מיני מרעין בישין, ועם כל מיני היתרים של עבודה, משפחה וכו' וכו', אלא טלפון כשר למהדרין ממש, אז באמת יש קדושה בבגדים שלו. ועל אחת כמה וכמה אִשה הנזהרת בצניעות לעילא ולעילא, למהדרין מן המהדרין. וכיסוי ראש למהדרין ללא היתרים מודרניים, אז באמת יש קדושה בבגדים, ויש זכות באותם בגדים כעין קמיע נגד עין הרע, ונגד יצר הרע, ונגד כל מיני מרעין בישין, כי הכל עושים מהשמים מִדה כנגד מִדה.

לקדש גם את הגשמי ביותר

וזה מעלת נשים צדקניות שתרמו למשכן מַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת, שבהן רואים יופי בין בעל ואשתו. ומשה רבינו בפרשת השבוע מאס בהן, שהן עשויין ליצר הרע, ואמר לו הקב"ה, קַבֵּל מהן, כי אלו חביבין עלי מן הכל (לשון המדרש והובא בפרש"י בסוף הפרשה). והרמז בזה שאת כל הקישוטים והיופי, ואת כל החיבה והאהבה, תרמו הכל לכבוד המשכן. ומכאן רואים שניתן לעשות בדברים הכי רגישים ועדינים ואישיים, לכוון אותם לכבוד ה' יתברך. וזה חביב בעיני ה' מאד מאד. ומפורש כן בספר הקדוש מסילת ישרים (פרק כו) ענין הקדושה תחילתו השתדלות וסופו מתנה. כלומר, מקבלים בזכות הכוונה לשם קדושה, כוונה לשם צניעות, מקבלים מהשמים סייעתא דשמיא, מתנה גדולה של קדושה. וכמובן, שכח הקדושה מסלק כל הכישופים וכל מיני עין הרע, וכל מיני מרעין בישין, הכל ממש נכנס לקדושה.

ויתכן לחדש בסייעתא דשמיא, גם היום שהבגדים נעשים על ידי אריגה ותפירה בחוץ לארץ, תוצרת טורקיה, תוצרת סין, וכל מיני מדינות באירופה וארצות הברית, ונעשים על ידי גויים. מאחר ולא אורגים אותם בידיים ולא תופרים חליפות עם חוט ומחט, אלא במכונות ענקיות וגדולות במהירות עצומה (אוטומט בלע"ז), ואין יד הגויים נוגעים בהם כלל ועיקר, אז מי שקונה ומכוון לקנות בגדים עדינים ורחבים וצנועים. ועל אחת כמה וכמה אשה שקונה בגדים ומכוונת לצניעות לשם שמים, בודאי יש קדושה ממש בבגדים אלו. וזה בגדר הזמנה מילתא היא (עיין ברכות כג:) כאשר מזמינים מגדי צניעות וקדושה, ומכוונים כן לשם שמים.

רבינו הרמב"ן בפרשה מלמד אותנו, שמלאכת המשכן כתובה בתורה חמש פעמים דרך חיבה ומעלה. כי חפץ השם במלאכה, ומזכיר אותה בתורה פעמים רבות, להרבות שכר לעוסקים בה, עיין שם. וכיום שהקדושה והצניעות צריכים חיזוק תמידי, ויש בזה עשין ולאוין דאורייתא (עיין ברכות יב:) ואין אדם ניצול מהם בל יום (ב"ב קסד:), ורבא ברח מבית הדין מחמת הקדושה (עיין כתובות סה.). וכן עשה רב עמרם חסידא לברוח מהעבירה (עיין קידושין פא.). אז בודאי כאשר רואים על הבגדים, צניעות ויראת שמים, בודאי יש קדושה בבגדים אלו, ויש בזה קידוש השם גדול כל רגע ורגע, והלואי שנזכה לכך. והיתה לה' המלוכה.