סיום ימי השובבים תשע"ט

  • מורנו הרב שליט"א
  • -
  • 20/02/2019

בפרשה שקראנו פרשת תצוה, יש אריכות רבה בתורה על בגדי כהונה שלובשים הכהנים וכן על בגדי כהן גדול, גם פרטי ופרטי פרטים, והם מצוות עשה מן התורה. וכהן שחסר לו מבגדי כהונה חייב מיתה (עיין סנהדרין פג.). וגם, אם לא היו לכהן הגדול פעמונים במעיל שמשמיעים את הקול, חייב מיתה לשמים (אוה"ח הקדוש בפרשה). וכן להיפך, כמו שקרבנות מכפרים על העוונות, כך בגדי כהונה מכפרין (עיין זבחים פח:). ומכפרין על העבירות החמורות שבתורה, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים ולשון הרע (זבחים שם). ומכאן על הכח הגדול והעצום אשר יש לכהנים כאשר עובדים בבית המקדש עם בגדי כהונה הכתובים בפרשה.

ויש להבין מה הכח המיוחד אשר יש בבגדי כהונה. ומה הכח של עבודת הכהנים בבית המקדש שנעשה תמיד אך ורק כשזה בבגדי כהונה. וכי בגדי כהונה זה קמיע המביא ברכה לכהנים ולעם ישראל. וכי בגדים יכולים לכפר כמו קרבנות שנאמר עליהם "רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" (ויקרא א, ט). ועוד קשה, הרי בגדים זה דבר חיצוני, וכיצד יש בכוחם להשפיע ולעשות לנו כפרת עוונות. ויש כאן תירוץ נפלא של ספר החינוך (מצות עשה צ"ט) שהטעם הפשוט שבגדי הכהנים הם לכבוד ולתפארת, כלומר, בגדים מיוחדים של הכהנים, יש בהם כבוד שמים, ויש בהם פרסום בעבודת הכהנים שעושים הכל במסירות ואהבה לכבוד ה' יתברך. ועוד, עובד ה' צריך שיהיה כל המחשבה והכוונה שלו, לעבודת המשכן, וכאשר לובש בגדי כהונה מיוחדים, זה מזכיר ומעורר אותנו לכוון תמיד לעשות הכל לכבוד ה' יתברך. וזה דומה לתפילין כנגד הלב וכנגד המח להיות עבד ה'. כך בגדי הכהונה מוסיפים להזכיר לכהן הגדול גם על ידי התפילין, וגם על ידי בגדי כהונה המיוחדים, להוסיף במחשבה ובעשייה כמה שיותר בעבודת המשכן והמקדש.

בגדי תפארתך

ולמדנו מכאן יסוד נפלא בעבודת ה'. כאשר יש לנו בבגדים כוונה לשם שמים, לפאר ולשבח ולכוון לעשות מעשים טובים לכבוד ה' יתברך, גם הבגדים האלו נקראים בגדי קודש. ואפילו שיכול הכהן להניח תפילין של ראש (עיין זבחים יט.) ולעבוד במקדש, עם כל זה, בגדי כהונה מוסיפים לו קדושה וטהרה. וחז"ל הקדושים (שבת קיג.) מספרים על רבי יוחנן שהיה קורא לבגדים שלבש, בגדים מכובדים. ומפרש המהרש"א שם, שלמד כן מפרשת השבוע שבגדי הכהנים נאמר עליהם "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח, ב), עיין שם. והוסיף הבן יהוידע שם, שבגדי שבת, כבוד המלבושים הוא כל היום, וגם נראה לחוץ לעיני בני אדם, עיין שם. ויש בהם כבוד שבת כמו בבגדי כהונה בבית המקדש. ומשמע גם להיפך, יש מצוה ללבוש בגדים צנועים ומכובדים, אבל לא מפוארים (מס"י פכ"ג), וזה סמל הענוה. ומשמע שבגדים עם גאוה הם בגדים טמאים ומזיקים. וכידוע המעשה על אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי שראה איש אחד ההולך בגאוה בבגדים מפוארים, והניח אליהו הנביא ידו על אפו, כי הרגיש את סרחון הגאוה היוצא מבין בגדיו, רחמנא ליצלן, יותר מנבלה סרוחה שזה הטבע שלה (עיין בספר לב דוד לרבינו החסיד החיד"א, בפרק כב). ואדרבה, בגדים פחות נקיים ופחות מכובסים, רואים בהם צניעות וקדושה, וזוכים בזה ליראת שמים ואהבת התורה (ועיין פרש"י ע"ז טז: בד"ה פתיא).

ועל אחת כמה וכמה צניעות של בגדי הנשים. נכון שנשים לא נכנסות למשכן ולא לבית המקדש. אבל נשים צנועות יש להם בבגדי צניעות שתי מצוות. א) לקדש שם שמים וללבוש צנוע, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו (שו"ע או"ח סימן ב). וזה אפילו בבית (עיין יומא מז.). ב) שלא להכשיל אחרים. והפסוק צועק "וְלֹא תָתוּרוּ" (במדבר טו, לט). ועוד פסוק "קְדשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב). וחז"ל מוסיפים גנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהם אנשים (סנהדרין כ. בתד"ה נשים, בשם הירושלמי). ובבגדי צניעות של הנשים זוכות לקיים בהם מצוות, ולא עבירות חס ושלום. ורבינו החזון איש זיע"א היה אומר, הצניעות בבגדי הנשים, זה כמו הציצית והתפילין של הגברים. כלומר על ידי הבגדים ניתן לקיים מצוות, ולקבל יראת שמים. וכן להיפך חס ושלום. ובאמת גם בגדי הגברים יש מצוה שיהיו רחבים ולא צמודים אשר גורמים לאיברים בולטים בגוף (עיין נידה יג:). ומסתברא שמטעמי צניעות אסור על כל יהודי ליזהר מאד שלא ללבוש בגדים רחוביים, צמודים ומודרניים מידרוניים. ממש עושים מדרון וירידה ביראת שמים. הבגדים זה סימן על הפנימיות של האדם. כאשר זה לשם שמים, כאשר זה לכבוד ה' יתברך, אז זה דומה לתפילין. וכאשר זה לכבוד הרואים, להציץ ולהפגע ולעשות קלות ראש, אז זה כמו גילוי עריות, רחמנא ליצלן. וכידוע מהזוהר הקדוש (פנחס ריד.) שהמעשים הרעים של האדם ניכרים על בגדיו, עיין שם. ומפורש עוד בזוהר הקדוש (בלק קפו.) מי שלא קורא קריאת שמע בעונתה, זה ניכר על ידי הריח שעל בגדיו, עיין שם. וידוע המעשה על רבינו הקדוש רבי מאיר בן רבינו הבבא סאלי זיע"א שאמר פעם למשמשו, יש כאן ריח של בן אדם שלא הניח תפילין. וכנראה שזה ניכר על הבגדים. ועל אחת כמה וכמה כאשר הבגדים עצמם לא כשרים, מכנסיים כמו גרביונים, רחמנא ליצלן. וכן חולצה כמו גופיה, רחמנא ליצלן. ועל אחת כמה וכמה כשזה יסוד תרבות של גויים. ועל אחת כמה וכמה בגדי נשים שאינם בשלמות על פי ההלכה. ועל אחת כמה וכמה כאשר שערות ראשה אינן מכוסות. ועל אחת כמה וכמה כאשר עוטפת ראשה בפאה נכרית, רחמנא ליצלן. ועוד לבושה לא כהלכה שנראית נכרית ממש, וזה מלא עוונות רחמנא ליצלן. ועל אחת כמה וכמה כאשר מחטיאה את הרבים, כאשר לומדות ממנה נשים תמימות לזלזל בצניעות. ועל אחת כמה וכמה כאשר היא מורה בבית הספר, ומקלקלת את התלמידות שלומדות ממנה שהחיצוניות זה העיקר, רחמנא ליצלן. ועל אחת כמה וכמה כאשר מוסיפות לזלזל בנשים הצנועות, כאשר אומרות שהצניעות של הספרדים זה לא מספיק מכובד, ואוי להם ביום הדין. ופרשת תצוה תוכיח אותן בשמים על מעלת הצניעות, ועל מעלת הבגדים שעושים בהם מצוות, שזה ממש כמו בגדי כהונה וכמו הנחת תפילין.

שלא יכשלו בי

ובעומק יותר, יתכן לפרש דברי הירושלמי הנזכרים לעיל, למה זה גנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהן אנשים? כי בזה הן מכשילות את האנשים. כלומר נשים צדיקות באמת, יודעות את החולשה של הגברים כאשר נכשלים בעיניים. ומפורש כן במשנה (מסכת זבים פרק ב) שיתכן טומאת זיבה של גבר, רק בגלל שראה אשה, גם כשלא הרהר, עיין שם. ויש דרגה גבוהה יותר של צדיקים, כמו אלישע הנביא, שהיה אסור לאשה להסתכל עליו, ואם נכשלה והסתכלה עליו מיד מתה (עיין ילקו"ש מלכים ב אות רכח). וכך מספרים על הסבא הקדוש של באבא סאלי זיע"א, רבינו יעקב אביחצירא זיע"א, שהיה השַׁמָּשׁ מזהיר את הנשים שלא להסתכל. ונשים צדיקות וצנועות שלובשות בגדים רחבים ובגד עליון, אלו חכמות שמבינות בחומרה הקדושה שציוה ה' יתברך את הגברים. אבל המודרניות שהן בעצם מידרוניות, רחמנא ליצלן, חוטאות ומחטיאות ומכשילות ומקלקלות. וזה בעצם גם סיבת הבחורים הנושרים כשרואה את אמו כשהכל צמוד ומתוקתק, ופאה נכרית ומשקפי שמש, כמו אחותו ממש, ומה יעשה אותו הבֵּן שלא יחטא (ברכות לב.). וחז"ל הקדושים (סוטה כב.) משבחים אשה צנועה בתואר יראת חטא, כי זו אשה שמתפללת שלא יכשלו בי בני אדם, עיין שם. וזה בדורות שלהם. וכן רבי שמעון בר יוחאי הקדוש זיע"א (בזוה"ק קדושים פד.) כשהיה הולך ברחוב ועוברות נשים, היה צועק לתלמידים, "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (ויקרא יט, ד). ואוי לנו ביום הדין. וצא ולמד עד היכן הדברים מגיעים. ובעוונותינו הרבים לא כל הנשים מבינות בזה (עיין רש"י ע"ז יח: על ברוריה).

ורבינו הגדול מרן זיע"א פסק למעשה (יבי"א ח"ה אבה"ע סימן ה) על איסור חמור של פאה נכרית לאשה היוצאת כך לרה"ר, וגם איסור לפרסם בעיתון על מכירת פאה נכרית, עיין שם. ובספר אנשי קודש בדיני צניעות (דף מד) מובא שם קרוב למאה רבנים מגדולי הפוסקים, ספרדים ואשכנזים האוסרים פאה נכרית. ומצווה לפרסם את חומר האיסור, עיין שם. והפלא הגדול על אותן הנשים בַּעֲלוֹת פאה נכרית, אשר כל כך נזהרות בַּכַּשְׁרוּת שלא לאכול כל מיני מתיקה בכשרות פלוני ואלמוני. ולפעמים זה חומרא שאין בה טעם וריח, אלא סתם עם-ארצת. ובפאה נכרית שזה איסור דאורייתא, וגם לשיטתם, פאות שנראות רחוביות ושחקניות, אין מי שמתיר לעולם. ומחמירים עוד בחלב נכרי, שמדינא מותר (עיין כה"ח יו"ד סימן קטו ס"ק טו), ומקילים בפאה נכרית אשר יש בה עבודה זרה כידוע, וגילוי עריות, רחמנא ליצלן, ושפיכות דמים רוחנית למסתכלים ונכשלים.

ופלא פלאות על חסידי חב"ד היקרים והחשובים, היודעים לקדש שם שמים, לְזַכּוֹת ולקרב בדרכי נועם לתורה ולמצוות, כיצד הם מתלהבים מפאה נוכרית ומזלזלים בכיסוי ראש המקורי. ועוד מוציאים קול על כ"ק האדמו"ר האחרון זיע"א, שכאילו פאה נכרית עדיף מכיסוי ראש. ואוי לנו ביום הדין. ובספר עבד לעבדי ה' בהקדמה, האריך כבוד מרן ראש הישיבה הרב נאמ"ן שליט"א וביטל כעפרא דארעא טעות כזאת. וזה בבחינת חוצפא כלפי שמיא כמלכותא בלא תאגא (עיין סנהדרין קה.). ובפרט פאות מפוזרות וסתורות שנראות ממש נוכריות, רחמנא ליצלן. וזה משפיע גם על בגדיה שיהיו בלי צניעות. וכמה מתווכי דירות שואלים אם להשכיר להם דירות, בעוד שהחילונים מתחזקים ואילו בעלי הפאות הנוכריות חוטאות ומחטיאות, רחמנא ליצלן. וברוך ה' זכינו בעטרת חכמים, שכולם בכיסוי ראש למהדרין, וזוכים להקים משפחות לתפארת בישראל, למהדרין מן המהדרין, וזה העבודה בסיום ימי השובבים, ו"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים" (ירמיה ג, יד). ושמעתי מפיו של המרא דאתרא היקר שלנו, הר"ר יוחנן גור אריה שליט"א, שבאמת פאות הארוכות שהולכות איתם ברשות הרבים, אין היתר לכולי עלמא ללכת איתם.

תזכורת תמידית ליראת שמים

ומכאן לפרשת השבוע פרשת כי תשא, כיצד יתכן שעם ישראל עושים עגל מסכה, ארבעים יום לאחר קבלת התורה, ועדיין משה רבינו ואהרן הכהן שני גדולי הדור חיים וקיימים. ומפרשת תצוה לומדים לפרשת כי תשא. כאשר הכהן גדול צריך תזכורת על ידי בגדי כהונה שנעשו בקדושה ודינם כתפילין, ובגדים אלו הם תזכורת ליראת שמים בעבודת הקודש. ועם ישראל בחטא העגל אין להם תזכורת, ויש להם ערב רב שמסיתים ומבלבלים אותם מהאמונה. ומה גם שהיה חסר להם לעם ישראל עמל ויגיעה. ואף שזכו לראות ניסים ונפלאות ועשר מכות וקריעת ים סוף ומלחמת עמלק. והפסוק מעיד "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא), זה לא מספיק. צריך תזכורת של יראת שמים כל רגע. וכאשר אין תזכורת של יראת שמים, ויש ערב רב שמסיתים נגד האמונה, אז נכשלים ונופלים ומחללים שם שמים. ובעוון הזה נשתברו הלוחות. ועד היום עושים על זה תענית י"ז בתמוז, עד עכשיו, למעלה משלושת אלפים שנה עושים תענית, והוא צום הרביעי של זכריה הנביא.

חיזוק מימי השובבים לכל השנה

נחזור לראשונות. אנחנו בסיום ימי השובבים הקדושים. הצניעות והקדושה הם היסוד הגדול והנורא של כולנו. הגברים "קדושים תהיו", כאשר יוצאים לרשות הרבים, שמירת העיניים מדאורייתא. כובד ראש מדאורייתא. לבוש צנוע, כלומר מצניע את הגוף, לא צמוד, לא מודרני, לא יופי רחובי וחיצוני (עיין בגמרא תענית ז.). והנשים צניעות ברשות הרבים. כמובן שצריכה לְהֵרָאוֹת אשה ולא איש, בבחינת "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה" (דברים כב, ה). אבל לְהֵרָאוֹת אשה צנועה כמה שיותר שאין הכשלה ועבירה לרואים, בפסוק "וְלֹא תָתוּרוּ" (עיין ברכות יב:). וכמובן לא צמוד ולא מושך, ולא שער פרוע ולא פאה נכרית, רחמנא ליצלן. ובבית תהיה מקושטת כמו אשתו של אבא חלקיה (עיין תענית כג:), וברשות הרבים, צנועה כמו אשתו של רבי יהודה (נדרים מט סוע"ב). ואשה יוצאת לרשות הרבים רק לצורך כגון בית המרחץ או בית הכנסת או אל השוק (עיין ע"ז לח: ובר"ח שם). וכך זוכה שהלבוש שלה זה ממש בגדי עבודה צניעות למהדרין. וכיסוי ראשה, כיסוי למהדרין, ולא פרועת ראש חס ושלום שאסור גם לרווקות, וכל שכן לנשואות (עיין כתובות עב.), ועל אחת כמה וכמה פאה נכרית, רחמנא ליצלן. וכמו דבורה הנביאה שהיתה שופטת את ישראל תחת עץ תומר, כדי להנצל מאיסור יחוד (עיין מגילה יד.) ובודאי שהיתה צנועה ולבושה כיסוי מלא למהדרין, ובגד עליון למהדרין, ואין יחוד, ויש צניעות, וזוכים לנבואה וזוכים להציל את עם ישראל. ומכולנו יֵצֵא אך ורק קידוש השם ויראת שמים, והלואי שנזכה לכך אמן ואמן.