פרשת וילך תשע"ט.

נוסח הוידוי שלוש מלים בלבד

הרמב"ם (רפ"ק מהלכות תשובה) מלמד אותנו על מעלת הוידוי, קצר ולענין, שלוש מלים בלבד: "חטאתי, עויתי, פשעתי". ומוסיף הרמב"ם, על כל חטא שעשה, גם בין אדם לחבירו, ושילם ופייס וביקש ממנו מחילה ומחל לו, צריך גם לומר וידוי לפני ה' יתברך, עיין שם. כלומר, כאשר הזיק ממון חבירו, אפילו בשוגג, משלם כל הנזק, אדם מועד לעולם (ב"ק כו.), ומפייסו על הצער ועוגמת הנפש (שם צב.), ואחר כך וידוי לפני ה' יתברך. ומכאן לומדים חז"ל הקדושים, כל עבירה של בין אדם לחבירו, יש בזה גם עבירה של בין אדם למקום, והדברים נוראים!

אין קשר בין וידוי לחזרה בתשובה

משמע מהרמב"ם (הלכות תשובה פ"ק ה"ח) שאומר עיקר הוידוי "אבל אנחנו חטאנו", עיין שם. וכך פסק הרמ"א (סי' תרז ס"ג). ומכאן עצם האמירה של הוידוי "חטאתי" כמו שאומר "טעיתי", הרי זה עיקר הוידוי. ומשמע גם שצריך לומר כל פעם וכל שעה שנכשל, ולא להמתין לתפילה הסמוכה ולא להמתין לחזרה בתשובה, אלא בראש ובראשונה לומר וידוי. ובזה שמרשיע את עצמו, בבחינת "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ" (נחמיה ט, לג). כלומר, ה' יתברך אמת, התורה אמת, קיום המצוות אמת והיסורים אמת, וזה מגיע לנו, כי אנחנו הרשענו. וכשאומר "חטאתי", הרי זה מצדיק את ה' יתברך ומרשיע את עצמו. וזה וידוי דברים ויש כאן מצות עשה (רמב"ם מהלכות תשובה פ"א ה"א). וזה לא קשור ממש לחזרה בתשובה שלימה.

מהו חזרה בתשובה?

"חוזר בתשובה", פירושו שלאחר אמירת הוידוי מכל הלב הוא מתחיל להיות בהשגות רוחניות. כלומר, מתחיל להתעלות ולהתקדם. עצם העלייה הרוחנית והשאיפה לכך וההנהגות המעשיות שעושה לעצמו מכאן והלאה, הרי זה בעל תשובה. ולכאורה אדם צדיק ומושלם שנכשל בעבירה, נכון שמהרהר ועושה וידוי, כמו על כעס וגאוה וכיוצא באלו, אבל לא ניכר עליו החזרה בתשובה, כי הוא תמיד בעלייה רוחנית, בבחינת "בני עליה" (סוכה מה:). וצריך לומר שבאמת היסוד בזה על פי מה שמבואר בספר "שערי תשובה" לרבינו יונה גירונדי (שער א, אות יא), שכאשר נכשל באופן חד פעמי, כלומר פעם אחת בעבירה מסוימת, עצם הוידוי כבר מכפר לו לגמרי, בבחינת "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי כח, יג). ורק מי שנמשך בחטאו זמן רב, אז הוידוי עצמו חלש מאד, כי עדיין יש בו שורשים קשים ונוראים של עבירה מסוימת, ואיש כזה לפני הוידוי מהרהר בתשובה ומתקן מעשיו על ידי לימוד מוסר וחשבון הנפש והתבוננות. וכאשר מרגיש שבאמת יצא מתוקף העבירה, רק אז יאמר וידוי וזה מצוין.

צדיק גדול חוזר בתשובה, כיצד?

ולפי זה, יתכן צדיק מסוים אשר יש לו מעלות רבות בתורה ויראה, אבל מידת הכעס עדיין לא מתוקנת ומטיל אימה בתוך ביתו (עיין גיטין ו:). וכן, הגאוה הורסת אותו והוא יודע שהוא בבעיה קשה ויודע שחז"ל קוראים לו "בעל מום" (מגילה כט.), ועדיין לא מתגבר. וכן תאות אכילה וכן תאות ממון וגם כל מיני בעיות, ויכוחים וקפידות למיניהם של בין אדם לחבירו שעדיין צדיק זה או איש חרדי זה טרם מצליח להתגבר עליהם.

ובסיעתא דשמיא יום בהיר ונהדר הגיע למקום מסוים, והחכם והמגיד והדרשן במקום שאותו צדיק שמע ממנו דברי תורה וחיזוק במיוחד על בין אדם לחבירו, לא על כשרויות למיניהם ולא על כל מיני חומרות למיניהם. ושמע מהחכם בדברי תורה שיתכן לעבור על איסורי דאורייתא ממש בין אדם לחבירו ואפילו לעשות לפנים משורת הדין זה מדאורייתא (עיין בגמ' ב"מ ל: וכן ב"מ פג. במעשה של רבא בר בר חנה), ומאז חזר בתשובה ודקדק מאד מאד להיות מהדרין מן המהדרין בין אדם לחבירו. ובעל תשובה זה יכול כעת לומר וידוי להודות ולהתוודות לפני ה' יתברך, "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם".

הסגולה הגדולה

ומכאן ראיה שזו הסגולה הטובה ביותר בעולם לדקדק ולהיזהר ולהחמיר ולהדר ולהתעלות ולהתקדם שנה בשנה על מצוות של בין אדם לחבירו. וכמובן, שזה לא חכמה להיזהר ולהתעלות בין אדם לחבירו על אלה שעושים לו כבוד ויודעים להחניף לו, ובמקרה כזה אין סיבה לשנוא ולהקפיד, אז פשוט שאוהבים זה לזה. אלא העבודה הגדולה צריך שתהיה בין אדם לחבירו כאשר חבירו מבזהו ומשפילו ומסית נגדו ועוד כל מיני מרעין בישין, רחמנא ליצלן. ובאופן כזה מתפלל להצלחתם לשנה טובה והצלחה ושאר הברכות שבתורה. וזה הניסיון והעבודה לקדש שם שמים ולהתפלל עליהם לשנה טובה ולקידוש ה'. והוא מתקדם ומרבה באהבה ומשיב טוב תחת רעה, ובודאי זה עושה בשמים רעש גדול מאד.

המעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל פשעיו

ומפורש בגמרא (ר"ה יז.), כל המעביר על מידותיו, מעבירין ממנו כל פשעיו. כלומר, כאשר אדם נפגע ונעלב קשות, והפוגע והמעליב עושה כן בכוונה תחילה, במזיד ובמרד להציק לו על לא עוול בכפו, והנעלב הזה מאמין באמונה שלימה שהכל נהיה בדברו, הכל מהשמים, ומוחל וסולח מכל הלב. ויותר מזה, גם מתפלל ומכוון עליהם בתפילה לשנה טובה, ואין יהודי אחד בעולם אשר הנפגע הזה מקפיד עליו, זה נקרא "מעביר על מידותיו" ומקבל שכר מהשמים באותו רגע ומעבירין ממנו כל פשעיו. כלומר, גם עבירות שעשה במזיד מוחלים וסולחים לו מהשמים מידה כנגד מידה (עיין משנ"ב בשעה"צ סי' תרו סק"ח).

קושיה חזקה מאד מאד

והפלא הגדול כאשר מתאמצים מאד בנושא הכשרות שיהיה מהדרין ולפעמים מבקשים להיות מהדרין מן המהדרין, ובודאי עושים בזה קידוש ה' גדול ורואים כאן כבוד שמים וגם עבודת ה' בדרגות גבוהות, והכל חומרא בעלמא. ולא מוכנים לסמוך על היתרים ועל עיקר הדין ועל פוסק גדול ובעל הוראה מובהק, אשר ידוע שניתן לסמוך עליו לכתחלה. ומאידך, בין אדם לחבירו, אשר כל פרט ופרט אשר קשור לענין, יתכן שנכנסים לחשש איסור תורה וחשש לעבירות נוספות כמו "לֹא תִקֹּם" (ויקרא יט, יח), "לֹא תִטֹּר" (שם), "לֹא תִשְׂנָא" (שם שם, יז), "לֹא תוֹנוּ" (שם כה, יז), וכן הפסוק: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" (דברים ו, יח). וזה כמו משחק באש. וזה הרבה יותר מהמהדרין בכשרויות וגם הבטחה של חז"ל הקדושים – "מעבירין כל פשעיו". וגם זוכה ומקדש שם שמים ומראה לכל העולם שמאמין באמונה שלימה שהכל מהשמים בלבד, כמו דוד המלך ע"ה שאמר על שמעי בן גרא: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד" (שמואל ב טז, י). וקשה מאד למצוא חסידים ואנשי מעשה בעניינים של בין אדם לחבירו. וזה פלא פלאות באמת, קושיה חזקה מאד מאד.

השכל וההיגיון מאשרים זאת

ובעומק יותר, להגיע להשגה הזאת ניתן על ידי שמתבונן תמיד שהתפקיד שלנו לקדש שם שמים, להרבות כבוד שמים בעולם, וכן אמונה שלימה שזה ניסיון מהשמים כיצד נתנהג. ומחשבות אלו מביאות כח תמיד למחול ולסוח ולקדש באמת שם שמים. וזה מצוה כל רגע ורגע. ועל הכל הבטחה מה' יתברך, אשר הכל קצוב מראש השנה עד ראש השנה (ביצה טז.). כלומר, כל הכבוד, כל ההצלחות, כל ההנאות, כל הפרנסה, כל צורכי הגוף הגשמיים, הכל קצוב מראש השנה. אז בודאי שלא יתכן נזק, הפסד, צער, חולשה או כל בעיה אחרת, אלא אדרבא יש כאן קמיע גדול, קמיע של ה' יתברך, קמיע של חז"ל הקדושים שלמדו כן מהנביא מיכה (וקוראים פסוקים אלו בהפטרה של יום הכיפורים), וזוכים בכך לשנה טובה ומבורכת ברוחניות ובגשמיות.

ובראש השנה צריך להיות בחרדה ופחד, כי זה קובע לכל השנה, ולפעמים לכמה שנים (עיין משנ"ב סי' תקצא סקי"ד). וכל השנה מצוה להיות אדיש ורגוע ועובד ה', ולא מתרגש ולא נבהל מכלום, אלא מתרגש ונבהל אך ורק מהתורה, מהמצוות, מעניית קדיש, קדושה ו"ברכו". ובראש השנה להיות בחרדות גדולות, כי זה קובע לכל השנה. וכשיש קבלות טובות של בין אדם לחבירו, זה שווה מיליונים יותר מכל ההידורים שבעולם. ויש להתבונן בזה מאד מאד.

בסיכום: מומלץ לכולנו לעשות חשבון נפש כדי להגיע להשגות גדולות באהבת ישראל וכולנו בהצלחה לשנה טובה, והלואי שנזכה לכך.