יצאנו לדרך, פתחנו במסע גיוס, ראינו עוד לפני "פתיחת הקלפיות" ניסים ונפלאות, אולם עד הרגעים האחרונים לא מסתיימות ההפתעות.

יש את אלו שמיד מכניסים את היד לכיס, מוציאים כל מה שנמצא שם בשעה זו, תורמים ונעלמים. הם אפילו לא יודעים אם יכלו להעניק יותר או שנדרש מהם בכלל להסתפק בפחות. מין תנועה סתמית כזו של משיכה מהכיס והפקדה בקופת הצדקה…

יש את אותם שיוצאים למסע חשבון נפש, בודקים בכמה יוכלו לעמוד לאורך זמן, מחשבים עלות מול תועלת, דנים בכובד ראש במידת האחריות והמעורבות האישית שלהם בפרויקט, ואז יושבים לחתום על הוראת קבע על הסך המדויק אותו הם יכולים לגייס לטובת המערכה.

יש את אלו שמיד שולפים עט, כותבים את הסכום הגבוה ביותר שעובר את כושר השיפוט המהיר שלהם. מחשבנים שלפחות החודש חודשיים הקרובים לא תחזור ההוראה בסיבת אין כיסוי, חותמים ושוכחים מאותה פעולה. הם כבר בדרך לפרויקט הבא…

ויש את אלו ששואלים שאלות… מה הפרויקט? מי קבע את הסכום? ממה הוא מורכב? להיכן הולך הכסף? איך יחולק בין המשתתפים? אתם באמת מאמינים שתגיעו לכזה סכום הזוי? למה עד היום לא עשיתם את זה? וכשמתעייפים מהשאלות הולכים להתרענן בסיגריה, ונעלמים…

מיום ליום מוכח מדעית, מחקרית וסטטיסטית, שאין כל קשר בין גודל הכיס ותוכנו לבין התנהגות התורם ותרומותיו. הכל תלוי ברוחבו של הלב, ויותר מכךבגובה הנפש.

היפה הוא, שכל אותם "קשיי תרומה" לא טורחים להסתיר קושי זה, ולהיפך, הם ממש גאים בו. חלקם מגדירים את עצמם כ"חסכנים", חלקם כ"מחושבים" וחלקם מסביר לך "עד כמה קשה לעבוד עליו, ולהוציא ממנו כסף מיותר".

עם מי האמת?

האם באמת התורם הלא מחושבן הוא המועדף? אולי באמת החסכן או הזהיר או החשדן הם אלו שנוהגים כדין ואילו הבזבזן הטבעי "סתם בעייתי" שמכלה את ממונו ללא מחשבה?

שימו לב!

הגמרא במסכת כתובות (נ' ע"א) מחדשת "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", כלומר שלא יתן צדקה לעניים יותר מעשרים אחוז מנכסיו. אבל שימו לב, שגם לנותן הצדקה השפוי קוראת הגמרא הקדושה "מבזבז". וזאת משום שמעשה הצדקה הוא מעשה "בזבוז", וכביכול גם הצדיק המבזבז אמור לעשות זאת רק לאחר שתקפה אותו כביכול אותה רוח שטות…

מצטברים לנו מיום ליום מקרים רבים נוספים של אנשים שמעניקים יותר מכפי כחם, ודוקא אז רואים ישועות. דוקא אותם שמעניים אף למעלה מעשרים אחוז מהכנסותיהם זוכים לקבל שפע כנה וכהנה בממוצע של מאתיים אחוז לפחות.

אברך אצלנו בכולל שהתחיל להכפיל את מעשרותיו, גילה בחודש שלאחר מכן שהכנסותיו והכנסות רעייתו הוכפלו. לאחר חמש קפיצות משכורת כאלה, הוא שאל אותי אם כאשר ימשיך בדרך זו ימשיך לראות נסים? והוא הסביר את שאלתו כך: "אחרי שאני רואה איך ה' יתברך משלים לי את המשכורות ומקפיץ אותן מידי חודש בעקבות תמיכתי בתורתו הקדושה, כבר אין לי ניסיון בכך ואני נפרד מסכומי הכסף הללו ללא חשש, האם למרות זאת אני זכאי לראות נסים וישועות מידי חודש?"…

שאלה של מאמין שעבר את גבול האמונה מרוב נסים…

ומרוב מחזיקי אברכים שתורמים למעלה מכוחם ורואים ישועות והכפלות חודשיות של הכנסותיהם, אנחנו כבר שוקלים להוציא לאור ספר. ספר שבפרסומו יביא לכאורה סוף וקץ לעול וקשיי עולם התורה, כי פשוט כולם שוכנעו עד כמה משתלם לתמוך בתורה, ירדפו אחרי ראשי הישיבות והכוללים, ויעניקו להם מלא חופניים זהב וכסף…

אבל לא!

זה רק לכאורה. משום שאותם שמרנים, חסכנים, חשדנים, חכמים שלא ניתן לסובב אותם… ישארו מאחור גם אם יראו זאת באותות ובמופתים.

וגם אם יראו את דברי הירושלמי בסוטה (פ"ז ה"ד) המגלים שהברכה חלה רק על מי שתומך בתורה למעלה מכפי כחו, עדיין "יצליחו" להתגבר על "הסיפורים" הללו (עפ"ל), ולהוביל את כספם אלי קבר.

ולגבי דברי הגמרא שהובאו בראש מאמרנו, האוסרים "לבזבז" יותר מחומש. שימו לב להדגשתו של רש"י שמסביר שהמדובר הוא בעניים. ואכן פסקו כבר גדולי ישראל שעל לומדי תורה ניתן "לבזבז" גם יותר מחופש, ולהיפך, רק שם נמצאת הברכה ומשם מגיעה ההכפלה ברווח והצלחה.

אז מי שכבר זכה לנשמה של תורם, אשרי ואשרי חלקו, ימשיך וירומם את נשמתו לגובהי מרומים ויזכה לקיום הפסוק: במשלי (כא, כא) "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד". ומי שטרם זכה לכך, לא יוכל לעולם להגיע לכך על ידי מחשבה ולימוד, אלא אך ורק על ידי מעשה. פשוט לקפוץ למים ולהעניק לפחות פי שניים ממה שנראה לך הגיוני, והנה ברכת ה' היא תעשיר גם אותך.

וכמאמר הנביא: (מלאכי ג, י-יג) "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי. וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל וְלֹא יַשְׁחִת לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה וְלֹא תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה אָמַר ה' צְבָאוֹת. וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם, כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת.

וברוכים תהיו!