ניהול משברים: נקוי טראומות ילדות!

  • הרב אליהו רבי שליט"א
  • -
  • 22/12/2019

שלום וברכה מורי ורבותי!

במסגרת הדברים הבוערים באמת דיברנו בשבועיים האחרונים על חלק מגדולי הדברים הבוערים. התמקדנו במנהיגי דור העתיד ובזכות העצומה שלא להפריע להתפתחותם, והוספנו על כך עד כמה ניתן להפוך את בנינו למנהיגים גם אם מראש לא נועדנו לכך לכאורה.

היום נשוחח על "ניהול משברים". לאמור, כיצד עלינו לנהוג בעת משבר, בעתות צרה וצוקה, בימים בהם רואים אנו את ילדינו נוהגים שלא בדרך הרצויה ולא בדרך בה היינו מעוניינים להוביל אותם?

פעמים רבות עוברים מיטב בנינו, ובפרט בגיל העשרה, משברים חמורים עד חמורים מאד, אשר במהלכם, ובמיוחד לאחריהם, נמצאים ההורים והנער/ה בפני שוקת שבורה. עד היום טיפחו הם את דרישות ההעצמה, סיפרו לילד עד כמה הוא מיוחד וטוב, ריפדו את דרכו בשטיחים ובשושנים. והנה, נמצא הילד מול עוול שעשה או מול חטא שחטא, אשר בעיניו ובעיני הוריו נראים, ובצדק, הדברים חמורים מכדי שיהיה לפסוח עליהם ולעבור לסדר היום. וכאן תחשבו עד הדברים החמורים ביותר, שכולנו תפילה שלא יקרו 'לעולם' לילדינו, לילדי קוראינו ולילדי כל ישראל.

כיצד מתנהגים בימים כאלה, ואיך מוציאים את הבן [ואת הוריו] ממעגל האימים העלול לדרדר את המצב לחמור הרבה יותר?

כאשר זוכה יוסף בפרשתנו ומולך על מצרים, הוא מקבל כמתנה מבית המלך אשה בשם אסנת. המדרש (בראשית רבה וישלח פרשה פ, ופרקי דר"א פל"ו ופל"ח) מספר על תולדותיה של אסנת, מקור משפחתה ודרך התגלגלותה למצרים באופן הבא (אחת מהדעות).

בשעה בה נשבתה דינה ונאסרה בביתו של שכם בן חמור, באו אחיה שמעון ולוי והרגו כל זכר, כשבראשם הרגו את חמור ואת שכם בנו. כאשר באו להוציא את אחותם מבית שכם, אמרה להם שהיא איננה מעוניינת לצאת מבית זה בהיות ובמצבה הנוכחי לא יהיה אי מי מבני המשפחה היהודית המצומצמת או המורחבת שיואיל לשאתה לאשה. שמעון הבטיח לה שהוא זה שישאנה לאשה, [על ההיתר בנישואי אח ואחות רבו התירוצים, כשבראשם מתנוסס התירוץ של טרום קבלת התורה]. לדינה נולדה בת בשם אסנת, אשר בצוק העיתים התגלגלה וירדה למצרים לביתו של פוטיפר שהיו הוא ורעייתו עקרים וגדלוה כבתם.

דינה יכלה להישאר בבית שכם בן חמור ולהיטמע בין אומות העולם, היא עלולה היתה להיות היהודיה המתבוללת הראשונה, בתו של בחיר האבות יעקב אבינו, ה' ירחם.

הסיבה שבגללה היא לא רצתה לצאת מבית שכם לא היתה הרגשתה החיובית, ואף לא עזות פנים שפעפעה בה, אלא דווקא אותה עדינות נפש ואצילות רוח שהיתה נסוכה בה בטרם אותו המעשה היא זו שגרמה לה להזדעזע מעצמה, לכאוב את מצבה הנוכחי ולא להאמין שיש סיכוי ליום חדש שאחרי, ל'חיים שלאחר המוות'.

שמעון, בחכמתו הגדולה, השכיל להראות לה לילדה בת החמש פלוס (ע"פ המדרש שם) שניתן להמשיך את החיים מבלי להתייחס לאותו פרק שחור וכואב. כביכול, מתייחסים לאותה תקופה כאל לא היתה ולא נבראה. ובכדי לשכנעה בכך הבטיח לה שישא אותה לאשה. כך היה ברור לה שאכן חייה יכולים להמשיך כאילו לא נעצרו באחת בביתו של שכם.

היסוד הגדול העומד מאחורי הרעיון הזה הוא שכל אדם, ובפרט בקבוצת גיל צעיר, אינו מצליח לאבחן נכון את המקרים הפשוטים בחייו ביחס לכל החיים וביחס לדור שלם שהוא זוכה להיות חלק ממנו. בעיניו של ילד האסונות הפרטיים והקטנים שלו הם אסונות טבע, ולא ניתן להיחלץ או לברוח מהם לא היום ולא בעוד מספר שנים.

במסכת שמחות (פ"ב ה"ד) מספרים לנו חז"ל: "ומעשה בבנו של גורגיוס שברח מבית הספר, והראה לו אביו באזנו, ונתיירא מאביו, והלך ואיבד עצמו בבור". וממשיכים חז"ל ומספרים (שם ה"ה) "ושוב מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששיבר צלוחית, והראה לו אביו באזנו, ונתיירא ממנו, והלך ואיבד עצמו בבור" … "מכאן אמרו חכמים, אל יראה אדם לתינוק באזנו, אלא מלקהו מיד, או שותק ולא אומר כלום".

אותו ילד לא הבין שהמכה הגדולה והחמורה שיקבל מאביו לא תגרום למוות. הצרה הגדולה ביותר שיכלה להאפיל על חייו הוורודים היא מכה עלומה מאביו. אם רק היה יודע שמכה זו לעולם לא תהיה חמורה כל כך, ושאביו, למרות הכל, אוהבו ומרחם עליו כרחם אב על בנים, לא היה מגיע לתוצאה הרת אסון זו. אולם, זו תגובתו של ילד ואין לנו להתאים את מבטו למבטנו, אלא להיפך – להתאים את מבטנו למבטו של הרך.

ילד שעבר משבר ולא משנה באיזה נושא, מעבר לבעיה ולטיפול אותו חייב לעבור בכדי לשפר את נפשו ההרוסה, יש להעניק לו את מעטפת ההגנה והביטחון העצמי לכך שהחיים לאחר המשבר יכולים לשוב למסלולם ולהיות ככאלה שלא עברו את אותו פרק שחור מעולם. 'הנקודות השחורות' הללו. אלו שמלוות כל אחד מאיתנו משחר ילדותו, כל אחד לפי 'השחור' אותו ספג מחברתו, ממשפחתו או אפילו מתוך ביתו ממש. לו יבין וישכיל שניתן להתעלם מהן ולהתייחס אליהן כאל לא היו, כבר היה פותר את רוב הבעיה בקיומן של אותן 'נקודות שחורות'.

אין בהגדרה זו משום המלצה להתעלמות מאותן 'נקודות שחורות' ולהוביל להעדר טיפול מקצועי חלילה. ההיפך הוא הנכון, טיפול יהיה חייב לעבור כל חווה 'נקודות שחורות' כאלו בצורה המקצועית והתורנית ביותר. אולם, לפני, ובמהלך הטיפול, יהיה חשוב לשכנע את בעל 'הנקודות השחורות' שהחיים יכולים לחזור למסלולם ו'הנקודות השחורות' לא ייחשבו ולא ייספרו מכאן ולעולם ועד.

כאשר רצה הקדוש ברוך הוא להנחיל את מציאות התשובה בעולם, גרם הוא, בין היתר, להכשלתם של גדולי האומה בעבירות לכאורה, ובלבד שבתשובתם יראו לכל באי עולם שהתשובה אכן ניתנת להיעשות ומנקה היא את רוחו, נפשו ונשמתו מכל רבב. "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גדולים אינם עומדין" (ברכות לד ע"ב).

המטרה בכל זה אחת היא: גם בהיותך מתבוסס ברפש העבירה, זכור תזכור, כי זהו פרק נוסף בחייך, אולם לא הפרק העיקרי ולא הפרק המסכם. ניתן להתגבר על פרק 'הנקודות השחורות', לפתוח דף חדש ולהתייחס ליתרת החיים כאל חיים ללא עבר פלילי, ללא רישום פלילי וללא 'נקודה שחורה' כלשהי.

את הכח אותו סופח אל קרבו בעל תשובה אמורים אנו להחדיר בבנינו הן בשעת משבר והן בימים כתקנם בהם לא נראה צילו של משבר באופק. ילד שידע שגם אם יכשל יוכל להמשיך בעלייתו במסילה העולה בית א-ל, יקל בעיניו ללכת בדרך התורה גם בעיתות צרה וצוקה. הוא ידע לא לפחד מכשלונות ולא לחשוש באימה במהלך הדרך אולי אלו, חלילה, פסיעותיו האחרונות.

כחלק מדרך חינוך טהורה ונאצלת זו מוטב יהיה אם ידעו ההורים, בתזמון מתאים, לספר לבניהם בראשי פרקים גם על טעויות אותן בצעו בעבר. בדרך זו האבא הגדול הגיבור והיפה יודע לספר על רגעי משבר ועל ההתגברות עליהם, וכאן לפנינו נמצא האבא הגדול, הבוטח, הצדיק והכל יכול, למרות אותה תקופה סוערת בחייו. מלבד מידת האמת אותה ישכיל להעניק לבניו, יזכה להגיש להם על מגש של כסף את הכח והיכולת להתגבר על מכשולי החיים, ועל הסיכוי הגבוה או הקלוש ביותר לכישלון.

"אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום" (ברכות יט ע"א), לא משום שיש לחוש שמא עשה תשובה, אלא משום שודאי עשה תשובה (שם). וכל זאת למה? בגלל שכתלמיד חכם יודע הוא שלא לברוח ולא להתקפל מחמת אותו כישלון. "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז). ההבדל בין צדיק לרשע הוא לא בכך שהרשע נופל והצדיק איננו נופל, אלא בכך שגם לאחר הנפילה יודע הצדיק לקום ולהאמין באפשרות לפתוח דף חדש. הרשע, לעומתו, מעדיף להאמין שלא ניתן למחוק תאים אפלים אלו ו'הנקודות השחורות' לעד יכונו במקומן, ולכן בוחר הוא בדרך החטא והפשע כאורח חיים.

יזכנו הקדוש ברוך הוא להאמין ביכולותינו להתפטר מאותן 'נקודות שחורות' האופפות את עברנו, ויותר מכך להחדיר לבנינו בעת משבר, לא עלינו, ואף ובעיקר בזמנים בהם הכל מנוהל על מי מנוחות, ש'נקודות שחורות' אינן אמורות למוטט את כל המבנה הרוחני והגשמי, אלא להיפך – ניתן להתחשל על ידן, לקוברן כאילו לא היו ולהמשיך בדרך חדשה ובטוחה, ואך טוב וחסד, נחת ושלווה נרווה מכל יוצאי חלצינו, אמן.

ברוכים תהיו!