פרשת לך לך תשע"ט

"לך לך מארצך"

בפרשת השבוע פרשת לך לך למדים אנו על אחד מעשרה ניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו עליו השלום. "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א). לעזוב את המולדת ואת ההורים וללכת למקום אחר שעדיין לא יודע איזה מקום. ומפורש במשנה (אבות פ"ה מ"ג), עשרה ניסיונות היו לו לאברהם אבינו ועמד בכולם. וזכינו לברכת "מגן אברהם", כלומר ה' יתברך מגן על זרעו של אברהם אבינו עליו השלום.

חז"ל הקדושים (ר"ה טז:) מביאים שתי סיבות להצלחה של אברהם אבינו עליו השלום בניסיון של "לך לך". א) משנה מקום משנה מזל לטובה. ב) בגלל שהגיע לארץ ישראל, ארץ הקודש, ויש כאן זכות גדולה למי שנמצא בארץ הקודש.

משנה מקום משנה מזל? תבדוק טוב

ורבינו הבן איש חי (בן יהוידע שם) כתב שאין הכרח גדול ששינוי מקום או הזכות של ארץ ישראל הם הסיבות, שכן מה הכח של ארץ ישראל? יתכן שאם נגזר עליו במקום פלוני שיארע לו כך ובמקום אלמוני לא, עצם שינוי המקום לבדו מצילו לטובה. ומצד שני, מה הכח של משנה מקום? יתכן שהזכות של ארץ ישראל הוא שגורם לבד להצלחה כשמגיע לכאן. ובכלל, הרי יש שעושים שינוי ועושים מהפך – משנים מקום ואפילו עולים לארץ הקודש, ובכל זאת עדיין מלאים בצרות צרורות, רחמנא ליצלן. אז מה באמת הכח שרואים בשינוי שעושים?

השאלה – לְמָה אתה באמת קורא "שינוי"?

ויתכן לבאר שבאמת כל שינוי שעושים לבן אדם, כמו שינוי שם או שינוי מעשה, דהיינו שמשנה את מעשיו, וכן שינוי מקום, זה לא סתם פעולה חיצונית של שינוי, אלא כח השינוי הוא כאשר משתנה אותו אדם מרעה לטובה ועולה ברוחניות ועולה ביראת שמים ובמעשים טובים. שינוי מקום, הכוונה שעובר לדירה אחרת ומקבל על עצמו לעשות כאן בית של תורה, בית של מצוות, ועל ידי זה נהפך לאיש אחר. והוא הוא שינוי מעשה, בכך שעושה מעכשיו מעשים טובים וחוזר בו ממעשיו הרעים, ועל ידי זה נעשה איש אחר (ועיין רמב"ם פ"ב הלכות תשובה ה"ד). וגם אם נאמר על אברהם אבינו ע"ה שהועילה לו הזכות של ארץ ישראל, הרי זה ברור שאם אברהם אבינו ע"ה לא היה מתקדם בעבודת ה' ובחיזוק באמונה, אז סימן שעדיין לא עמד בניסיון של "לך לך" בשלמות.

הניסיון של "לך לך" הוא לא עצם ההליכה. בעוונותינו הרבים, הרבה אנשים עושים הליכה ובאו מחו"ל לארץ הקודש, ונשארו בהנהגות המשובשות שהיו להם בחוץ לארץ. הניסיון של "לך לך" הוא לבוא לארץ ישראל ולכוון להתעלות ולהתקדם בארץ הקודש, שעיקר קבלת התורה הוא בעיקר לשומרה בארץ ישראל, כידוע (רמב"ן עה"ת). ורבינו החזון איש זיע"א, כשרצה לבוא לארץ הקודש, שינן ולמד לעצמו היטב כל דיני זרעים כדי לשמור ולהדר בדיני תרומות ומעשרות ושאר דיני זרעים על הצד הטוב ביותר. וכמובן אברהם אבינו ע"ה הולך בדרך ועדיין לא יודע לאן הולך, ומקיים את הניסיון של "לך לך" ומאמין באמונה שלמה ושמח לקיים את רצון ה' יתברך. וזה השינוי אשר חל על אברהם אבינו ע"ה, ובזה התעלה באמונה ועמד בניסיון וקידש שם שמים.

מעתה אמור: משנה "מעשה" משנה מזל

וזה מעלת משנה מקום משנה מזל, דווקא כאשר עובר דירה ועושה לימוד של תיקון הבית ועושה לימוד של חנוכת הבית ומכוון שבבית זה עושים הכל לכבוד ה' יתברך ומכוון באמונה שלמה שהכל מהשמים לטובה, אז השינוי תופס וההתעלות לטובה חלה וזוכה באמת למזל טוב מהשמים. ורבינו החזון איש זיע"א אמר על רבינו החפץ חיים זיע"א (עיין אגרות החזו"א), עיר שהחפץ חיים זיע"א טמון שם, דינה כארץ ישראל. ופעם שמעתי מרבינו הגדול מרן ראש הישיבה הרב נאמ"ן שליט"א, שאמר על רבינו משה כלפון הכהן זיע"א, כאשר הובא למנוחות בירושלים עיר הקודש, ארץ ישראל זכתה, זכתה בגופו הקדוש והטהור זיע"א. כלומר, יהודי עובד ה' במעשיו הטובים עושה ומתקן הכל על הצד הטוב ביותר.

ומפורש בתורה בפרשת "קדושים" ובפרשת "מסעי" על ארץ הקודש שנעשית טמאה חס ושלום כאשר נכשלים בטומאה ושופכים דם חס ושלום. כלומר, קדושת הארץ תלוי בהתנהגות שלנו, כך שעל ידי קיום המצוות – השפע, הברכה, האורות וההצלחה מגיעים לכולם לחיים טובים ולשלום עם תוספת רוחנית של קדושה וטהרה.

ושינוי מעשה לטובה מצינו בעצם בפרשה במה שעשה אברהם אבינו ע"ה בכניסתו לארץ: "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" (בראשית יב, ח) ופסוק נוסף: "וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה'" (שם יג, ד) ופסוק נוסף: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'" (שם שם, יח). כלומר, אברהם אבינו ע"ה זכה וזיכה את הרבים ופרסם שם שמים בכל מקום ומקום והצליח לעשות מלחמה רוחנית נגד כל העולם, וניצח את כולם. ומוסיף הרמב"ם (פ"א ה"ג הלכות ע"ז), שאברהם אבינו ע"ה התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש אלוה אחד ולו ראוי לעבוד, עיין שם. וזה בעצם הגדר הגדול של משנה מקום משנה מזל טוב, ובזה זוכים באמת להצלחות בגשמיות וברוחניות.

עסקן ציבור בשביל להרבות כבוד שמים

ומכאן לעסקני ציבור שלנו המשרתים בקודש בכל עיר ועיר שעל ידי תנועת ש"ס המעטירה. כאשר עסקן ציבורי מרגיש שהוא באמת שליח ציבור וחובתו לעזור ולסייע ולהרים בכל מקום את קרן התורה והאמונה, להרים את המצב הרוחני בעיר – אם זה לפתוח תלמוד תורה, להוסיף מקוה טהרה, להקים בית מדרש לחיזוק הנוער ומדרשיה לבנות – זה ממש כמו אברהם אבינו ע"ה שעשה והוסיף וחיזק את האמונה בכולם במסירות נפש. עסקנים כאלה הם מביאים קדושה וטהרה לארץ ישראל ומוסיפים ברכה מהשמים לכולם במעשיהם הטובים. ובאמת חז"ל הקדושים במסכת אבות (פ"ב מ"ב) משבחים מאד את עסקני הציבור ואומרים עליהם: "זכות אבותם מסייעתן", וכאילו הכל נעשה בזכות העסקנים ועל ידי העסקנים, עיין שם.

עסק קודש כל יום וכל היום

עסקן ציבור תורני באמת צריך שיהיה לו אהבת ישראל גבוהה מאד לקיים את הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), כמוך ממש (מס"י פי"א ע"ש). ולהרגיש ממש שהוא עבד של הציבור, ממש ככה (עיין הוריות יוד:). ועסקן ציבורי בשעת תפקידו ממש, צריך להקפיד שלא לעכב את אלה הזקוקים לעזרה ולסיוע ולעצה טובה (עיין מסכת שמחות פ"ח). ועסקן ציבורי צריך להיזהר מאד לעשות כל צורכי ציבור לשם שמים, אחרת יש סכנה וקללה קשה על שונאי ישראל (עיין ר"ה יז.). ורבינו הסטייפלר זיע"א היה אומר על עסקני ציבור עובדי עירייה, חברי מועצה, רופאים ואחים, משווקים סחורה יומית של מחיה וכלכלה לחנויות ולשווקים לטובת הציבור, שאם יכוונו לשם שמים הם עושים מצוה כל רגע ורגע, והרי זה זכות גדולה עבורם ואשריהם ואשרי חלקם. והרי זה עסק קודש כל יום, כל היום, ולהיפך – להיפך, בעוונותינו הרבים.

מסכת אמונה

מהפסוק האחרון בפרשה למדים על מעלתו העצומה ודרגתו הגבוהה של אברהם אבינו ע"ה שהיה עסקן תורני, עסקן רוחני, עסקן של הכנסת אורחים, עסקן של אמונה לכולם, עסקן שקוראים לו "נשיא אלוקים". והיה מלא באהבה לכולם ומלמד את כולם אמונה ודרך ארץ ושבע מצוות כל אחד ואחד לפי מעלתו ודרגתו. והיה לו במסכת עבודה זרה שלו סך של 400 פרקים (עיין ע"ז יד:). וזה מסכת האמונה של אברהם אבינו ע"ה, ולכן אין כאן פלא כיצד כולם ממש כולם ילידי ביתו, מקנת כספו, כולם הסכימו לעשות ברית מילה. כי כזה עסקן שאוהב ודואג לכולם בגשמי וברוחני, כולם מעריצים ומכבדים ומוכנים גם לעשות ברית מילה, שזה מעשה גדול מאד ועדין וצנוע, והעיקר שזה בקשה של אברהם אבינו ע"ה. זה עסקן עולמי.

מה גדולי ישראל אומרים?

אנכי הקטן ממליץ בזה לכל תושבי ארץ הקודש לומר לעצמנו תמיד: "אנחנו תלמידים של גדולי ישראל וחכמי התורה שליט"א". ונלמד מהם לשמור על השתיקה, ולא לדבר ולא לשמוע לשון הרע או מִלוֹת גנאי – לא על המפלגות ולא על עסקני ציבור. וגם על אותו צדיק מראשי חסידי ברסלב, אשר יש עליו כל מיני שמועות קשות ופסק של בית דין, ומאידך הכחשות שונות והאמת נעדרת בעוונותינו הרבים – העצה הטובה והחשובה והחזקה ביותר לא לגנות ולא לזלזל, ומאידך גם לא לשבח ולא לפרסם. וזה תפקיד של גדולי ישראל בלבד. וכאשר הם שותקים, על אחת כמה וכמה שאנחנו נשתוק. ועצה טובה שלא לשמוע כל מיני קווי ברסלב – לא את המסיתים ולא את המשבחים. חסיד ברסלב אמיתי בוכה הרבה בתיקון חצות על כבוד שמים וקידוש ה' ולומד תורה בהתמדה עצומה ומקיים את הפסוק: "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם" (עמוס ה, יג). וזו ההנהגה הרוחנית והתורנית שלנו בעירנו חולון, "וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה א, כא).

תפקידנו להתפלל על העסקנים שלא תצא תקלה, ולשבח ולחזק אותם. ותפקידם לעשות הכל לפי דעת תורה. כל עסקן יש לו "עשה לך רב", ולא עושה כלום על פי דעתו. ומה שעושה הרי זה שינוי מעשה לטובה וזה משנה מקום משנה מזל טוב, וההצלחה גדולה וקידוש ה' גדול תמיד. ויהי רצון שנזכה לכך. כוחנו באחדותנו. וראשי וחכמי תנועת ש"ס עטרה לראשנו. ובזכות האחדות נזכה לקדש תמיד שם שמים, "וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה" (שם), אמן ואמן.