מי הם 'איש טוב' ו'אשה טובה'?

  • הרב אליהו רבי שליט"א
  • -
  • 26/06/2019

שלום וברכה מורי ורבותי!

בהגדרה הצרה של 'אדם טוב' ו'אדם רע', אנו מיד רואים כטוב את אותו אחד שמסייע לכל רצון חבריו, עומד לעזרתם במטרותיהם השונות, ומתגייס למען מה שהם מגדירים כטוב ונאצל.

ולעומת זאת, ה'רע' הוא אותו אדם שמצליח להפריע לחברים או סתם לסובבים אותו למלא את רצונם, להגשים את משאלותיהם או בכלל להגיע למטרות אותן הציבו לעצמם.

בפרשתנו פרשת קרח "זוכות" שתי נשים לתארים המיוחדים אף יותר משגרת התארים 'אשה טובה' ו'אשה רעה'.

על הפסוק (משלי פרק יד, א) חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" פרש רש"י הקדוש (שם) על פי דברי הגמרא (סנהדרין ק"י ע"א) "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" – זו אשתו של און בן פלת, "וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" – זו אשתו של קרח.

ולמי שעוקב אחר התנהגותן של שתי הנשים בגמרא (שם ק"ט ע"ב והילך), ההגדרה נראית הפוכה לחלוטין. דוקא אשת קורח היא זו שעמדה לימינו ואמרה לו: "ראה עד כמה דואג משה לעצמו ולמקורביו, לך והילחם בו ותהיה אתה למנהיג ישראל", זו האשה המעודדת את בעלה ומקדמת אותו למטרות נעלות וליעדים משמעותיים בחיים. בעוד אשתו של און בן פלת אמרה לו: וכי מה יצא לך ממלחמת קרח במשה, הלא אם קרח ינצח הוא יהיה הרב ואתה תלמידו, ואם משה ינצח הוא יהיה הרב ואתה תלמידו", והרי היא ממש כדוגמת האשה המתנגדת למטרות הגדולות אותן מציב בעלה בחייו ומפריעה לו במילואן.

מדוע, אם כך, "זכתה" דוקא אשתו של קרח בתואר "איוולת", בעוד רעייתו הרעה לכאורה של און בן פלת זכתה בתואר הנכסף "חכמות נשים"?

והתשובה לכך היא, שאדם המסייע לחבירו במימוש מטרותיו הנפשעות, לא רק שאינו אדם טוב או חבר טוב, אלא הוא ההיפך הגמור, מאחר שלא עצר את חבירו בבצעו את טעות חייו. ואילו האדם הטוב והחבר הטוב האמיתי, הוא דוקא אותו אחד שעוצר את חבירו בשגיונותיו ומעניק לו את הזכות לפרוש מהדרך הקלוקלת בה התחיל.

וכה הם דברי האורחות צדיקים (שער האהבה) "קנה לך חבר המוכיח אותך בעשותך שלא כהוגן, והמלמדך לעשות הטוב – וזהו חברך הנאמן. אבל חבר המחניף והמיישר לך טעותך ושגגתך, והמנחם אותך על מעשיך הרעים – הסתלק מעליו.

ולפי זה יובנו נפלא דברי חז"ל במגילת תענית, אמרו: "כשחלה ינאי המלך הרשע, שלח את שוטריו שיתפשו שבעים זקנים מזקני ישראל ויחבשום בבית האסורים", וצוה על שר בית האסורים: "אם אמות, הרוג את הזקנים, כך שבמקום שעם ישראל ישמח במותי בגלל הצער שהייתי מצער אותם, יצטערו הם על רבותיהם". אמרו: "אשה טובה היתה לו לינאי המלך ושלמינון שמה, וכשמת, לא פרסמה את מותו אלא לקחה את טבעתו מעל ידו ושלחה לשר בית האסורין", ואמרה לו: "המלך ביקש לשחרר את הזקנים". ורק לאחר ששחררם והלכו להם לבתיהם, פרסמה את מותו של בעלה.

ולכאורה לכל תואר אחר היתה ראויה אשת ינאי המלך מלבד התואר "אשה טובה", שהרי "הרסה" במזיד את כל תוכניותיו של בעלה. אלא ללמדך שאשה טובה היא דוקא אותה אחת שמצילה את בעלה מרדת שחת גם אם לרגע היה נראה לו שצעד אחר הוא הטוב והנכון לדעתו המשובשת באותה שעה.

מרירותה של התוצאה מהמעשה הנפשע, נשארת זמן רב לאחר תום מתיקותה של ההנאה מההשלמה עם אותו מעשה של בין הזוג או החבר הטועה. וכאמור, זהו מבחן הנאמנות האמיתי.

יזכנו ה' יתברך להיות חברים נאמנים, ולזכות לחברים נאמנים ברוחניות ובגשמיות.

וברוכים תהיו!