פרשת נח תשע"ט.

זהירות!

בפרשת בראשית ובפרשת נח למדים אנו מהפסוקים שצריך לדעת, ללמוד ולהיזהר מאד מה לא לעשות בעולם העשייה שלנו. גם כאשר יש לנו כוונה טובה לשם שמים, לפעמים השתיקה עצמה זו העשייה. ולפעמים הוותרנות זו עשייה גדולה, ועל הכל אהבה ואחוה, שלום ורעות זו עשייה גדולה שאין כמוה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

הפסוק בסוף בראשית (ו, ו) אומר: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ". בבחינת: "נח לו לאדם שלא נברא" (עיין עירובין יג:), כי צריך עשייה גדולה מאד כדי לראות באדם תוצאות טובות. וגם בפרשת נח (ח, כא): "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". כלומר, עדיף לעשות עשייה אשר אין בה תיקון ולא נזק ולא עונש[1].

והמוסר השכל שעלינו ללמוד מכל זה הוא שצריך להיזהר מאד בעשייה כיצד לעשות, מתי לעשות, עם מי לעשות וכמה לעשות. וצריך עיון גדול ומחשבה בכובד ראש גדול מאד על כל פרט ופרט בחיים כיצד לעשות ולהצליח ולקדש שם שמים ברבים, ולא להיפך, חס ושלום.

ובזוהר הקדוש בפרשה (דף סז:) מבואר שבשמים הקפידו על נח הצדיק שלא התפלל על דור המבול ולא ביקש מה' יתברך לוותר ולסלוח להם. ומשמע מהזוהר הקדוש על כח העשייה של בן אדם בתפילה, שיתכן שלא היה יורד מבול אם נח היה מתפלל, והדברים נוראים!

עשייה של אמונה – זריעה לדורות

ומבואר בפרשה גם על נמרוד הרשע, אשר עשה את דור הפלגה נגד האמונה ולבסוף נפלו ומתו כולם וגם נמרוד הרשע נהרג על ידי עשיו הרשע (זוהר הקדוש תולדות דף קמב:). עשייה מקולקלת אין לה קיום. ומאידך, אשור אשר ברח משם כפי שכתוב: "מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר" (בראשית י, יא), כי נמרוד יצא נגד האמונה, וזכה לבנות כמה ערים ושמו הטוב נשאר לעולם בפרשה. עשייה של אמונה, עשייה של כבוד שמים, עשייה של קידוש ה' זה נשאר לדורות עולם, נצח נצחים.

 איך אדע מה רצון ה' ממני?

וכאן עיקר החידוש שרואים בפרשה – כיצד נדע את העשייה הנכונה וכיצד נדע מה רצון ה' יתברך מתי לעשות ומתי לחדול, מתי לדבר ומתי לשתוק, מתי לברוח ומתי להתמודד, שלא נהיה בבחינת "עושה חדשות בעל מלחמות", רחמנא ליצלן, ושיהיה תוצאות טובות ומועילות ולא ניגע לריק ולא נלד לבהלה?

והקושי הגדול ביותר הוא שחושב על עצמו "אני עושה לשם שמים", ויותר מכך – חושב על אחרים שאינם עושים והוא זה שיעשה הכי טוב, ובפרט כאשר זה קשור לאחרים ולא לעצמו, כמו נח, אשר כל העולם היה תלוי בו. וכן, נמרוד שגרם נזק לכל העולם כשפעל נגד האמונה ולא רק לעצמו. ומאידך, אשור שהיה מזרעו של שם, ויצא וברח מנמרוד הרשע, ומהשמים זיכוהו לעשות עשייה גדולה של כמה ערים חשובים, ואחת מהם העיר נינוה. והפסוק בפרשה מעיד: "הִיא הָעִיר הַגְּדֹלָה" (בראשית י, יב).

אתה פוסק לרגע ומתפלל לפני בורא עולם לפני כל עשייה?!

וכנראה שצריך להתפלל בדמעות ממש לפני כל עשייה ועשייה שלא תצא תקלה ולא חילול ה', ובפרט במה שקשור לאחרים ולא לעצמו. ובפרט כשזה קשור לחלק גדול מהתושבים, כמו לפתוח ולהקים בית כנסת לתושבים, לפתוח שיעור תורה לילדים, לפתוח מדרשיה לבנות. וכידוע מרבינו הגאון רבי חיים מוולוז'ין זיע"א, שאמר על עצמו כאשר הקים בית מדרש גדול של 300 בחורים יקרים, שעשה באותו יום תענית ותפילות בדמעות שלא תצא תקלה ויהיה תועלת רוחנית וגשמית וקידוש ה' גדול. וזה התפילה "באהבת עולם" שמבקשים מה' יתברך "ותן בליבנו בינה וכו' לשמור ולעשות", דהיינו שתהיה באמת עשייה נכונה בעולם העשייה. וכידוע מגדולי ישראל זיע"א שהיו בוכים במלים אלו בתפילה בדמעות שליש.

אפילו התנאים גדולי עולם היו חוששים ומתפללים על כל עשייה

ובזה מובן הפחד הנורא של רבי יוחנן בן זכאי שהיה תנא גדול, תלמידו של הלל הזקן ובקי בתורה כולה ויודע אפילו שיחות של מלאכים ומעשה מרכבה (ועיין סוכה כח.), ואף על פי כן ביום מיתתו חשש שיתכן שלא עשה עשייה טובה ומועילה וחשש שהולך לגהינם (עיין ברכות כח:).

הדרכה והכוונה נכונה שווה מיליונים, שווה עשייה טהורה לכבוד ה'

נכון שכתוב: "וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ" (משלי ז, כו), וחז"ל הקדושים (סוטה כב.) למדים מכאן שאסור לחכם לעצום עיניו ולהסתגר בד' אמותיו, אלא חייב לעשות עשייה רוחנית כמה שיותר. אבל מאידך, צריך אחריות גדולה והדרכה נכונה ותפילות בדמעות כמו החכמים בגמרא (עיין ב"מ פה.) שהתענו תענית 120 יום והתפללו שזרעם וזרע זרעם יעסקו בתורה תמיד. ודברים נוראים! וחז"ל אומרים (קידושין מ:), לעולם יראה אדם עצמו [ואת כל העולם] חציו זכאי וחצי חייב. וגירסת הרי"ף (פ"ק דר"ה), לעולם צריך אדם שיראה עצמו כאילו כל העולם תלוי עליו, עיין שם.

לפעמים זוג צעיר רוצים להינשא זה לזו. וצריך עיון גדול מאד לבדוק עד כמה יש התאמה ביניהם, ולא לדחוף סתם. ומאידך, זוג צעיר נשואים בשעה טובה ולא מסתדרים, אסור להמליץ להם להתגרש חס ושלום, אסור להרוס משפחה. ולהיפך, יש לבדוק ולהתייעץ עם דעת תורה ולקבל הדרכה נכונה, שכן הדרכה והכוונה טובה שווה מיליונים.

ובעלי המוסר מעוררים שזה היה הטעות של קורח שיצא נגד משה רבינו וערער על אהרן הכהן, כי במקום לעשות מלחמה ולפתוח מפלגה חדשה, תחזק את אהרן הכהן וביחד תקדשו שם שמים. ויתכן שאם היה עושה כן, מעלתו היתה יותר מאהרן הכהן, כי עושה בענוה טהורה ומסייע מבחוץ לחזק ולקדש שם שמים. וזה באמת העבודה הגדולה שלנו בעולם העשייה: לדעת – מתי לא לעשות, לדעת – מה לא עושים, לדעת – מתי צריך לשתוק בעולם העשייה, ולקדש שם שמים ולהרבות אהבה ואחוה עם כל הקשיים ועל כל המשתמע מכך, והדברים נוראים.

וידוע מרבינו הקדוש הרב רבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א, שלפני כמאה שנה, כשהיה צורך לפתוח אגודה תורנית עם עמותה, נמנו וקבעו זמן, פגישה והכנה, והכל כמובן לשם שמים. ופתאום, ביום הפגישה דחה וסגר את הכל והמליץ לדחות למועד מאוחר יותר. והסיבה לכך, שבאותו מעמד היה נגרם פגיעה קשה לפלוני אלמוני, וזה אסור. והוסיף ואמר, כאשר מקימים אגודה לשם שמים, ויתכן פגישה אישית באיש מסוים, לא תהיה הצלחה כלל ועיקר. והדברים נוראים!

כולנו תלמידים של מרן זיע"א.

תנועת שס הקדושה נוסדה על ידי מרן רבינו הגדול אור העולם, צדיק יסוד עולם, זיע"א. והיה מעורר אותנו תמיד: תנועת שס לעשות לכבוד ה', להרבות מקוואות טהרה, להרבות חינוך ילדי ישראל לתורה ויראה. וכולנו תלמידיו ותלמידי תלמידיו, וממשיכים בהנהגותיו ומחזקים את מעשיו והנהגותיו, ולא מבלים אותם (עיין ברכות יוד.). ובודאי מהשמים רבינו הגדול והקדוש רואה את כולנו, ומברך ומתפלל עלינו, כאשר כולנו תלמידים המקדשים שם שמים ואין מחלוקות וכוחנו באחדותנו ורבינו הגדול זיע"א עטרת לראשנו. ואשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה, קוראים לו מרן זיע"א. ובביאת מלך המשיח בקרוב ייקרא שוב "מרן שליט"א".

שס בכל הארץ

גם בכל ארץ ישראל, ארץ הקודש, בלי לפגוע במפלגות אחרות, כל אחד וכוונתו – לעניות דעתי, להשפיע ולבחור אך ורק בתנועת שס. יין ישן נושן שווה מיליונים. חדש אסור מהתורה, ועושה חדשות – בעל מלחמות. ויתכן שיש כאן חשש של מורה הלכה בפני רבו כאשר מרן רבינו הגדול זיע"א, שכולנו תלמידיו הולכים בהוראותיו בדיני טהרה ובהלכות שבת ובכל הלכה והלכה, ובהלכה זו, אשר הרבה גופי תורה תלויים בה, חושבים אחרת. ואוי לנו ביום הדין. וידוע שהרבה ניזוקו כאשר זלזלו בתנועת שס או בשלוחי דרבנן המשרתים בקודש.

[1] ולכאורה יש כאן שאלה, שהרי ה' יתברך צופה ומביט עד סוף כל הדורות, היה הווה ויהיה, אחד, יחיד ומיוחד. וכיצד יתכן לומר "וַיִּנָּחֶם ה'" וכן "לֹא אֹסִף וגו'", וכי ה' לא ידע? ויש כאן כמובן עומק גדול מאד, כמבואר בדבריהם הקדושים של הרמב"ן ורבינו אור החיים הקדוש זיע"א.