- מורנו הרב שליט"א -
- 11/11/2018
פרשת תולדות תשע"ט
לאהוב את עשיו
בפרשת השבוע, פרשת "תולדות", הפסוק אומר: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו" (בראשית כה, כח), ואילו על רבקה נאמר: "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (שם).
ולכאורה לא מובן בכלל – הרי עשיו היה רשע, והפסוק מעיד עליו: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (שם שם, כז), כלומר איש פתוח ויוצא לרחובות ועוסק בציד וכל מיני מרעין בישין. ועשיו הרשע הוא זה שהרג את נמרוד הרשע כידוע (עיין בזוה"ק על הפר' ובתרגום יהונתן בן עוזיאל). ועשיו גם היה צד נשים מבעליהן, רחמנא ליצלן. ואם כן, כיצד יתכן שיצחק אבינו אהב אותו?! אמנם, נכון שהיה מאכילו ובא לבקרו וכיבד אותו, אבל יצחק אבינו, אשר היה בעל העקידה עד כדי למות על קידוש ה', ובזכות העקידה לימד סנגוריה על ישראל (עיין שבת פט:), עושה חשבון לעשיו הרשע?! ובפרט, שהנביא מלאכי בהפטרת השבוע אומר בנבואה על ה' יתברך: "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" (מלאכי א, ג).
ועוד יש להבין, הרי יעקב אבינו בן תורה, נשמה טהורה, "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז), כל היום בבית המדרש של שם ועבר (עיין רש"י שם). וכידוע מהזוהר הקדוש (ויצא קנד:), בזכות יעקב אבינו קיים העולם, ובזכות יעקב התקיים אברהם, עיין שם. ואחרי הכל, יצחק אוהב את עשיו?! מה הפשט?!
קשר בין נשמות
והזוהר הקדוש בפרשה[1] (דף קלז:) תירץ, שיצחק אהב את עשיו יותר מיעקב, כי יצחק היה שורש של דינים – "גבורות יצחק", וגם עשיו היה בבחינת דינים, ומין במינו. ולכן, אהב את עשיו תמיד. וגם כיום רואים מקרים כאלה. וכנראה שזה קשור לשורש נשמתם.
מה אתה מוציא מההנהגות שבתורה?
אבל, כידוע, בעלי המוסר מלמדים אותנו תמיד ללמוד מהפרשה מוסר השכל והנהגות יום יום. כמובן שחידושים יפים ופרפראות חכמה זה מצוין, אבל זה לא נותן לנו עוצמה וכח וחיזוק כמו מוסר השכל. בבחינת "דברי תורה צריכים חיזוק" (עיין ברכות לב:). ומפרש רש"י שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו, עיין שם. וזה בעצם מטרת הוצאת העלון הקטן שלנו "דעת זקנים", וכדלהלן.
מזכה הרבים
רבינו עובדיה ספורנו זיע"א בפירושו על התורה, בפרשת השבוע על הפסוק: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי" (בראשית כו, ה), מלמד אותנו יסוד גדול על השוני שהיה בין יצחק ובין אברהם ויעקב. אברהם איש החסד יורד תמיד אל העם ומזכה את הרבים, ומוכיח אותם לאמונה בה' יתברך ועומד וקורא בקול גדול לכל העולם, והולך מעיר לעיר וממלכה לממלכה (רמב"ם פ"ק דע"ז, ע"ש). והיה נאה דורש ונאה מקיים כמופת לרבים. וכן, יעקב אבינו היה מנעוריו יושב אהלים ללמוד וללמד את העם, וכן באהלי שם ועבר כשבא לשם כל מבקש ה', עיין שם.
אבל יצחק אבינו, שהיה בבחינת דין, לא היה יורד אל העם ולא מוכיח ולא נותן מוסר ולא כלום. וה' יתברך אומר ליצחק, "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי". כלומר, בזכות אברהם. והמדרש מוסיף גם את בנו עשיו, אשר יצחק לא הוכיחו ולא הכהו ולא כלום, ולפיכך יצא לתרבות רעה (שמות רבה פר' שמות פר' א ד"ה א), רחמנא ליצלן (המדרש הובא בספר "אורחות יושר" לרבינו שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א בדף לד). והדברים נוראים ומפחידים מאד. ובמדרש רבה בפרשה (פר' סה אות ה) מבואר שמאחר ויצחק הצדיק את הרשע זה עשיו, לפיכך כהו עיניו, עיין שם.
לימוד מוסר כזה שיגרום לאחר לרצות להשתנות
לימוד המוסר לנו ולאחרים ולעורר תמיד על דרכים והנהגות טובות בעבודת ה', זה לא רק זיכוי הרבים גדול, אלא זה לימוד מוסר בדרגות גבוהות, אשר גורם לשומעים להשתנות ולהתחזק בתורה ויראה. ובזה גם מקיימים מצות עשה מהתורה של "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז).
וגם על סדום ועמורה הפסוק צועק: "אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר" (בראשית יח, כו). ומפרש האבן עזרא, אלו צדיקים יראי ה' בפרהסיה, עיין שם. כלומר, לפרסם שם שמים זה תוכחה וזה מוסר שמשפיע על כל העיר. ומשמע שאם היו צדיקים בצנעא, לא היה מבקש אברהם אבינו ע"ה להציל את סדום בזכותם, כי אין להם כח.
וחז"ל הקדושים (קידושין מ.) מלמדים אותנו שכוונת המשנה "אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא", זה רק מי שטוב לשמים וטוב לבריות, עיין שם. וחז"ל אומרים (שבת נה.), אפילו צדיקים גמורים שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו, אם היה בידם למחות ולא מחו, נענשים עונש חמור מאד, עיין שם. והחידוש בלימוד מוסר כזה, שלא נכנסים לבעיה של "מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין" (ביצה ל.) ולא לבעיה של רבי טרפון וחבריו (ערכין טז:), שאמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח או לקבל תוכחה, כי בלימוד המוסר אומרים דברי תורה וחידוש מהפרשה ומוסר השכל לכל השומעים ויש בזה תועלת לכולנו תמיד. וזה בעצם חידושו של רבינו החפץ חיים זיע"א שלימוד המוסר קודם ללימוד משניות (משנ"ב בשעה"צ סי' א סקכ"ו).
עדיין מחפש תירוצים? אבל איזה…
דוגמא נוספת של לימוד מוסר מהפרשה רואים גם, שכאשר יעקב אבינו מגיע ליצחק, ויצחק שומע שזהו קולו של יעקב, ובכל זאת יעקב לא מפחד, ואומר: "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (בראשית כז, יט). ועל כך נשאלת השאלה – היתכן שיעקב אבינו לא חשש ולא פחד?! וכיצד בכלל יצחק מברך בעוד הוא חושד ואומר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (שם שם, כב)?!
והתירוץ היפה הוא, שעשיו חשש שמא יעקב יגיע ויעשה קול של עשיו, ולכן סיכם עם יצחק שכשהוא (עשיו) יגיע יעשה קול של יעקב. אבל זה תירוץ נחמד, מדעי ופילוסופי, אבל זה לא מוסיף מוסר ויראת שמים.
התירוץ השני נפלא מאד! יעקב אבינו היה בן תורה, בעל אמונה, שומע בקול אִמו בשלמות. רבקה אמנו אמרה לו ללבוש בגדים שהם דומים לעשיו, ולא אמרה לו "תשנה את קולך". ויעקב איש האמת "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז, כ), הולך באמונה ובביטחון באלוקים עד הסוף. וכך היה מדבר עם יצחק בקולו האמיתי קול יעקב ומזכיר שם שמים בדבריו, ולא חושש ולא כלום. ויצחק אומר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" (בראשית כז, כב), ומברך אותו מכל הלב באהבה גדולה. וזה תירוץ חזק, אשר יש בו מוסר השכל נפלא מאד.
הקול שלך הוא קול של יעקב או של עשיו? אתה תחליט!
ברוך ה', תקופת הבחירות העירוניות בכל הארץ כבר מאחרינו, ומסתמא נכשלו פה ושם ברכילות, לשון הרע, הוצאת שם רע, חילול ה', שנאת חינם ומתכבד בקלון חבירו. ואוי לנו ביום הדין. ומסתמא היו כאלה שעשו קולות של עשיו הרשע ויש כאלה, בעוונותינו הרבים, שהיו מסיתים נגד, וממליצים לפתוח מפלגות חדשות, והתוצאות ידועות, בעוונותינו הרבים. ואני מרגיש חובה למחות בחוזקה על כבוד התורה – על אלה שפערו פיהם נגד גדולי ישראל או נגד חכמי התורה או נגד ראשי הישיבות, וקולם לא היה קול יעקב, קול התורה, קול גדולי הדור שכולנו תלמידיהם.
וידועים דברי רבינו יונה בספרו הקדוש "שערי תשובה" (ש"ג אות קסח), שיש סכנה גדולה כאשר מאן דהוא מהציבור לא שומע לגדולי ישראל שהם בבחינת "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ" (תהלים מז, י). והוסיף שם משפט קשה מאד: "ואין להם חלק לעולם הבא". וכמה מסכנים אלו שנמנעו מלהצביע או שהצביעו לריק ולבהלה, רחמנא ליצלן.
כולנו תלמידים! ויש להיזהר תמיד שלא לשמוע ולא לקבל מה שמספרים ומדברים על אחרים – לא על סתם אנשים, ועל אחת כמה וכמה על עסקני ציבור. זה ממש "צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח). וכידוע, מי שאין לו דרך ארץ בסעודה, ובזמן האכילה נראה רעבתן וגרגרן, הרי זה תלמידו של עשיו הרשע שאמר "הַלְעִיטֵנִי נָא" (שם שם, לא; ועיין בא"ח בהר סיני הלכה יו"ד). ואם נכשל בהלכות של בין אדם לחבירו, זה ממש "צַיִד בְּפִיו", תלמיד עשיו הרשע, רחמנא ליצלן.
גם מברכתו של יצחק ליעקב ניתן ללמוד מוסר
הברכה הראשונה של יצחק אבינו ליעקב "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (בראשית כז, כח). כלומר, ותן טל ומטר לברכה. כנראה שזה קיום העולם, וזה ביד ה' יתברך בלבד (תענית ב.) ושקול כתחיית המתים (ברכות לג.). ומתאריך י"ז במרחשוון ועדיין אין גשם, והתחילו יחידים מתענין, דהיינו תלמידי חכמים. ואם הגיע ראש חודש כסליו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלוש תעניות על הציבור (תענית יו"ד.). והובא להלכה בשולחן ערוך (סי' תקעה). ורבינו הקדוש הגאון הרב שריה דבליצקי זיע"א חיבר ספר מיוחד "פלגי מים" לחזק דיני התענית בזה הזמן. וצריך להתפלל ולהודות לה' יתברך על כל טיפה וטיפה של גשם שיורד עלינו (עיין ברכות נט:). ובעוונותינו הרבים, אין הגשמין נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע (תענית ז:), ואוי לנו ביום הדין.
רצוי מאד להתאמץ ולהרבות בתפילה תמיד ולכוון על כלל ישראל. ובזה מקיים גם מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). ולכוון היטב בברכת "ברך עלינו" כאילו יש לו שדה מלאה תבואה בהשקעה גדולה. ואם לא יורד השבוע גשם חזק, מפסיד כל כספו וסובל מעניות, רחמנא ליצלן. וכדאי להוסיף ולכוון ולבקש כשאומר "ותן טל ומטר לברכה" – "תן לי יראת שמים, תן לי השגות באמונה, תן לי אהבת התורה, תן לי כח לקדש שם שמים, תן לי אהבת ישראל, כמוך ממש". ובודאי זה עושה רעש גדול בשמים. "וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה א, כא), אמן ואמן.
[1] כידוע, רבינו החפץ חיים זיע"א היה ממליץ לתלמידים ללמוד כל שבוע את הזוהר הקדוש על הפרשה.