כמה דקות יום יום תרגילים בעבודת השם

בפרשת השבוע פרשת תרומה, לאחר קבלת התורה, ה' יתברך דורש מאיתנו "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה. ח). ויש בפרשה קרוב למאה פסוקים על כלי המשכן. כיצד לעשותם, ומאיזה חומרים לחבר אותם. והוסיף הרמב"ן (בפרשת ויקהל), כל מלאכת המשכן כתוב בתורה חמש פעמים בכמה פרשיות, ללמדנו שבשמים מתייחסים בחיבה גדולה לעוסקים ולתורמים, ולהרבות שכרם כאשר עוסקים בקודש, ועושים כן באהבה ושמחה לכבוד ה' יתברך.

וצריך להבין, הרי בעצם יש פסוק מפורש (בס"פ יתרו, כ. כא) "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". כלומר, כל מה שתעשה, ותזכיר שם שמים, תקבל ברכה מה' יתברך. ומשמע שניתן לעשות כן בכל מקום, ולמה הוצרכו דוקא בעשיית המשכן. ויש בזה תירוץ מוסרי מאד של רבינו הספורנו על הפסוק בפרשה "וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (כה. ט), עיין שם.

ויתכן לפרש עוד, בהקדם דברי המדרש רבה בפרשה (פרשת לד אות א), כאשר שמע משה רבינו ציווי ה' יתברך "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ", היה נבהל ותמה משה מאד. הרי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו, וכבודו מלא עולם, ומה שייך לעשות לו מקום קדוש של משכן כדי שישכון איתנו. וכידוע מרבינו הקדוש הגאון רבי חיים מוולוז'ין שהיה אומר, להמליך את ה' יתברך עלינו, מלך מלכי המלכים הקב"ה, זה הרבה פחות מלהמליך מלך על נמלים. כי אין לנו  השגה בגדלות ה' יתברך, האל הגדול הגבור והנורא (עיין נפש החיים שער ג פי"א בהג"ה). וזה מחזק עוד יותר את הפחד והתמיהה של משה רבינו. וה' יתברך ענה לו שאינו דורש מאיתנו אלא עשרים קרשים בצפון ובדרום, ומזבח ואהל מלמעלה, ובזה מתקיים הפסוק "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". ונראה בעומק כוונת המדרש, שה' יתברך מלמד אותנו, שכל פעולה וכל עשייה שעושים לכבוד ה' יתברך, יש בזה כבוד שמים, ויש בזה תועלת מרובה עבורנו, ויש בזה כח שהשכינה תהיה איתנו תמיד. וכוונת ה' יתברך לעשות משכן, ללמד אותנו שכל מה שעושים לכבודו יתברך בשמחה, בהתלהבות, ובהכנה ובכוונה לשם שמים, זה דבר גדול ועולה למעלה לשמים, ויש בזה תועלת גדולה מאד עבורנו. וזה התירוץ, שה' יתברך גדול מאד מאד, ותעשה משכן בקרשים, ותקבל סייעתא דשמיא והשכינה תִשְרֶה בתוכם, וזה כמו אזכרת שם שמים.

ובעומק יותר. שזה בעצם הגדלות של ה' יתברך, אבינו שבשמים. כזה גדול אין סוף ברוך הוא, שכל מה שנעשה לכבודו, זה קטן מאד, ומכיון שעושים כן בכוונה ובשמחה, יש  כאן עבודת ה', ויש כאן כבוד שמים, וזה עושה רעש גדול בשמים, וזה מצוין. וזה דומה להשגחה פרטית שה' יתברך משגיח על כל העולם, בפרטים ופרטי פרטים הקשורים אלינו, בבית, במשפחה, בנסיעה, בהליכה. כל רגע בחיים, זה בהשגחה מהשמים, כי ה' יתברך גדול מאד מאד, שלא בהשגת אנוש כלל, ועשיית המשכן זה חלק מהעשיה הקטנה, אשר עושה בשמים רעש גדול.

ובזה מתורץ הפסוק, "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי", כלומר, תלמד מהמשכן שהוא קטן מאד מאד לעוצם הגדלות של ה' יתברך, יותר קטן ממלך על נמלים. ומזה תלמד, כל מקום שמזכירים שם שמים, כל מקום שעושים תרגילים בעבודת ה' לשם שמים, ואפילו דקה פה ודקה שם, יש בזה כח גדול שיתקיים בנו "אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". וכן הפסוק "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". ויתכן שזה מחזק את המקור של המהרש"א (מכות י:), שהחושב במחשבה ממש, להתקדם בעבודת ה' יתברך, אז נברא מלאך שעוזר לו ומסייע בידו להוליך אותו ברוחניות. וכן בספר הקדוש פלא יועץ (אות הליכה), כל פסיעה ופסיעה שפוסע ברגליו עובד ה', לבית הכנסת להתפלל, יש לו שכר פסיעות (עיין סוטה כב.). וגם על ידי כל פסיעה נברא מלאך. כי ה' יתברך "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר" (תהלים קמה. ג), ויכול לתת ולעזור ולחזק אותנו תמיד.

חשיבה חיובית למהדרין

ומכאן לחשיבה חיובית ובטחון בה' יתברך. מי שחושב אני בוטח בה' יתברך שיהיה לי רק טוב. וכן מי שאומר תחשוב טוב יהיה טוב. וכן כל מיני פתגמים ודיבורים של חשיבה חיובית, זה לא מדויק, וזה לא טוב. ורבינו החסיד הרב יחזקאל לוינשטיין זיע"א, היה נגד מחשבות אלו (עיין בספר עבד ה' בזה). כי במחשבות אלו לא מזכירים את ה' יתברך, אלא רק את השכל, את הכח, את הרצון. וזה הבל הבלים, וזה שקר גדול. כי צריך להרגיש ולהמחיש שהטוב והרע יגיעו אך ורק על ידי ה' יתברך. ולכן חובה קדושה להוסיף בחשיבה החיובית, שה' יתברך גדול מאד, ואם יש רצון מה' יתברך, אז בודאי שיכול להיות שינוי לטובה ממש כבר היום, וזה כדברי המהרש"א הנ"ל. וזה גמרא מפורשת (ברכות י.) "אפילו חרב חדה מונחת וכו' אל יתייאש מן הרחמים", עיין שם. ולמה לא להתייאש? כי ה' יתברך גדול, ואך ורק ה' יתברך קובע, ולא החרב ולא כלום. וכן הגמרא (ר"ה יח.) שנים שעלו לגרדום, וזה שהתפלל תפילה שלימה, נענה, עיין שם. ופרש"י, שכיוון בתפילה, והראה שה' יתברך גדול והוא קובע ולא הגרדום. ומה' יתברך שהוא האל הגדול הגבור והנורא, אפשר לבקש הכל, גם נגד והשכל ונגד הטבע. וכל בקשה גדולה וקטנה ואפילו במחשבה, עושה רעש בשמים בבחינת "אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי – אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" וגם בזה מתורץ קושית המהרש"א (ברכות י.) כיצד מבקשים מה' יתברך יראת שמים, הרי זה לא בידי שמים, והניח ביש ליישב. ויתכן שזה כוונתו, ה' יתברך גדול, ואפשר לבקש הכל.

דקה מן הדקה

כל דקה וכל שניה של הרהורי תשובה או של תפילה בכוונה או של קבלת מלכות שמים, או של אמירת פיתגם באמונה, כמו זה מהשמים. –גם זה לטובה. –זה מגיע לי. –אני רשע וה' צדיק. –מכוון לקבל היסורים באהבה. כל המִלים האלו פועלים לעשות סניגוריה על אותו אדם, על ידי המלאך שנברא באותו רגע. כי ה' יתברך גדול מאד ולא עושה ברוגז איתנו לעולם. וכל דקה וכל שניה של מלכות שמים – של השגחה פרטית, – של קידוש ה', – של צניעות וענוה, – של  (דברים י. ה) "כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'" (ע"ז יז סע"ב) כמו מנשה מלך יהודה, שהתפלל מתוך הדוּד ששרפו אותו ממש דקה אחת, ומהשמים קיבלו תפילתו, ונענה וניצול וחזר למלכותו. כי ה' יתברך גדול מאד, כל יכול, אין עוד מלבדו, מלא כל הארץ כבודו.

כמו בפרשת השבוע, כתוב בתורה. – "וְעָשׂוּ אֲרוֹן". – "וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת" – "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן" – "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר" – "וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ" – "וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת" –"וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים". – "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן"– "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת" – "וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ" – "וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן". ועוד כמה פסוקים נוספים בפרשה, וה' יתברך מביא את השכינה למשכן. וכך אנחנו היום כל דקה וכל שניה. על כל בעיה וכל כל לחץ, וכל דחק וכל עיכוב. כל כאב וכל עילבון, וכל בושה, וכל ענין. לכוון באותו רגע, באותו שניה, באותה דקה, זה מהשמים. ואם אתה חכם, תוסיף לומר וידוי חטאתי, עויתי פשעתי, ובאותו רגע ממש, נברא מלאך בשמים, ועושים לו כפיים, ויקבל מנה אפיים מזוקק שבעתיים, כי הוא בעל אמונה עד השמים. ואשריו ואשרי חלקו שבעתיים, שמקיים את הפסוק "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". ומבואר ברמב"ן שם שהכוונה על השגחה פרטית, וזה בבחינת "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי". ומפורש ברמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ג) גם על מאה ברכות כל יום, שתקנו אותם כדי לזכור את הבורא תמיד.

דקות נוספות כאלו של אמונה, הם כמו בנין המשכן. כאשר מתחזק מאד בעניית אמן לומר בקול רם, ולכוון ביאור המִלה כפי ההלכה, זה פחות משניה, ויש בכוחה לבטל גזרות קשות ורעות (משנ"ב סימן נו ס"ק ה). וכן יהא שמיה רבה זה פחות מדקה. ויש בכוחה לקרוע גזר דינים קשים (שבת קיט:), ואם יוסיף לכוון למסור נפשו על קידוש ה' באמירת יהא שמיה רבה, וכמו שמובא בספר שומר אמונים (מאמר פתחו שערים) בשם רבינו האר"י ז"ל. וכן בכל מאה ברכות שמכוון היטב כפי ההלכה (עיין שו"ע סימן ה). ויוסיף לכוון באמירת מלך העולם למסור נפשו על קידוש ה'. וכן עושה מאה פעמים כל יום. וזה בודאי עושה רעש גדול בשמים, ממש כמו המשכן שעשה משה רבינו עליו השלום. ומרומז בגמרא (ר"ה טז.) רבי נתן אומר, אדם נידון בכל שעה, שנאמר "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ" (איוב ז. יח), עיין שם. כלומר כל רגע ורגע, כל דקה ודקה, ניתן לבנות ולעשות כמו משכן העדות. והדברים נוראים. וזה ממש " אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי", כלומר, בעל אמונה מקשר הכל אל ה' יתברך (ועיין באורך בזוה"ק פרש וילך דף רפה: על מעלת הכוונה בעניית אמן). וזה בעצם היסוד של השגחה פרטית, לומר על כל דבר, זה מהשמים. וכן לחשוב על כל ענין וענין, זה מהשמים. ובזה זוכרים את ה' יתברך תמיד, ממש תמיד. ובזה מקיימים את הפסוק (דברים ח. יא) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" (ועיין שע"ת ש"ג אות כז). והבן היטב. וגם למסור נפשו למות על קידוש ה', באמירת "ה' אחד", וכן בשאר מקומות, וכנ"ל. ויכול לכוון גם בערב חתונת בנו, וגם בערב גדול של אירוע מסוים, וכן בערב הילולא גדול. ולא חושש מהאבלות ודיני השבעה, כי ה' גדול, ויהיה קידוש ה' על הצד הטוב ביותר.

כל מעשיך יהיו לכבוד שמים

כל אירוע משפחתי, כל מסיבה, כל עצרת התעוררות, וכן כנס של הילולא דצדיקיא, אשר דורש מאמץ גדול והרבה כוחות גשמיים ורוחניים. סוד ההצלחה הוא לכוון תמיד שעושים לכבוד ה' יתברך. ואז נהפך להיות בבחינת פרשת תרומה, "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כה. ב) לעשות מכל דבר, תרומה לכבוד ה' יתברך, כדי לקדש שם שמים, ולהרבות כבוד שמים, ולמען החזקת התורה. וכמה שמכוון יותר, נבראים מלאכים בשמיםשעוזרים ומסייעים וזוכים באמת להצלחה גשמית ורוחנית. וכידוע מדברי כף החיים (סימן קסז ס"ק כח) שהנזהר לומר ברכת המוציא בכוונה ממש, נברא מלאך אשר שומר עליו כל אותה סעודה. וכל דקה בעבודת ה' שווה מליונים. והלוואי שנזכה לכך, אמן ואמן.