בפרשת השבוע פרשת ויקרא יש שש עשרה מצוות. וכולם עוסקים בדיני הקרבנות שמקריבים במשכן או בבית המקדש. וחומש ויקרא מפרש הרמב"ן רובו ככולו בדיני קרבנות. וקרבנות הם כפרה על ישראל, והעוונות לא יגרמו לסילוק השכינה. ויש בקרבנות הרבה הלכות של טומאה וטהרה, נדרים ונדבות. ואסור להקריב שאור ודבש. וחובה להוסיף מלח על הקרבן. ומחשבה אסורה בזמן הקרבן, הרי זה פיגול, וחייב כרת. ואין כיסוי הדם בבהמה אלא רק בחיה ועוף, כי בהמות זה בעיקר לקרבנות. והדם מכפר על המזבח. ויש סוד גדול בדיני הקרבנות. עיין ברמב"ן באריכות.

ובספר החינוך (מ"ע צה ומ"ע קטז) מלמד אותנו כלל גדול, אחר הפעולות נמשכות הלבבות, כלומר, פעולה שעושים על ידי קרבן על גבי המזבח, ובעל הקרבן בא ומתקרב וסומך ידו, ורואה כל הקרבת הקרבן, והשריפה על גבי המזבח, הרי זה מקבל יראת שמים. ומתקרב לה' יתברך, ומתחזק בעלייה רוחנית. ונעשה ריח ניחוח לה' יתברך. וזה הסוד הגדול של הקרבנות.

ולומדים בפרשה על מעלת הקרבן. אפשר להקריב מהכבשים והעיזים. ומי שקשה לו, תורים ובני יונה. ומי שקשה לו, מנחת סולת. וכולם נקראים ריח ניחוח לה' יתברך. כי העיקר הכוונה. וכאשר מכוון לשם שמים, לשם קרבן, לשם מחילת עוונות, זה מתקבל בשמים באהבה. ועל זה אומרים חז"ל (מנחות קי.) אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים, עיין שם.

וחז"ל מוסיפים ללמד אותנו, שהקרבן עולה למעלה, כאשר ליבו לשמים, ומכוון, ומתחזק וגם מוכן להתבזות כאשר יודעים כולם שנכשל בעבירה. והפסוק אומר (בפרשת צו) "יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה'" (ז, ל), כלומר, הוא עצמו מביא את הקרבן לבית המקדש. ואם עשה עבירה חמורה מאד כמו שוגג בעבודה זרה, צריך להביא שעירה נקבה, כדי שיתבזה ויהיה לו כפרה מעונש גדול כזה (עיין סוטה לב:). וכל זה כלול בדברי חז"ל הקדושים ובלבד שיכוון ליבו לשמים. וכאשר חס ושלום לא מכוונים לשם שמים, אלא סתם מביאים קרבן, אז זה נקרא (משלי כא, כז) "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה" (עיין ברכות כב סע"ב). ואדם כזה טועה ותועה. וזה בבחינת תועבה. כלומר תועה אתה בה (עיין נדרים נא.). וכמובן לומדים מכאן, כמה חסד עושה איתנו הקב"ה שהקרבן מכפר עלינו ואנחנו יוצאים זכים וטהורים. כמו שקרבן התמיד של שחר היה מכפר על עבירות של הלילה, ותמיד של בין הערביים מכפר על העבירות של היום. ואשרינו שזכינו לבית המקדש. וכל יום בתפילת רצה מוסיפים להתפלל "והשב העבודה לדביר ביתך".

מעלת קריאת הקרבנות

והחידוש הגדול בנושא הקרבנות. היום אין בית המקדש ואין פרה אדומה ואין קרבנות ואין כלום. וחז"ל הקדושים מלמדים אותנו שכאשר אברהם אבינו עליו השלום קיבל הבטחה מה' יתברך של ברית בין הבתרים, גם היום בזמן חורבן בית המקדש בעוונותינו הרבים, כל מי שיקרא פרשת הקרבנות לְפָנַי, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לְפָנַי, ואני מוחל להם על כל עוונותיהם (תענית כז:). והדברים נפלאים ומחזקים מאד מאד, כיצד יתכן שבקריאה בעלמא של הפסוקים, זוכים למחילת עוונות. אין קרבן, אין זריקת הדם, לא רואים פעולות שנמשכות הלבבות, אלא רק קריאה קלה של כמה דקות, וזוכים למחילה וסליחה וכפרה של כל העוונות. וזה פלא מה שכתוב כאן. ועוד יש להבין, כאשר אין פעולה מעשית המעוררת אותו באמת, אז כיצד מתקבל אמירת הקרבן לפני ה' יתברך. והרי כאשר הרשע מביא זבח קרבן ממש, זה נקרא זבח רשעים. ואילו כאשר עושים קריאה בלבד של הקרבנות, אז זה מועיל בעוצמה כזאת של מחילת עוונות. מה העומק הגדול בנושא הקרבנות, וכיצד זוכים לקמיע בעוצמה כזאת.

ובעומק יותר, כאשר ה' יתברך דורש מאיתנו להביא קרבן ולהרהר בתשובה, אז צריך מאמץ גדול כדי שיתקבל הקרבן. אבל כאשר האדם מתעורר מעצמו לתקן מעשיו ולהתעלות בעבודת ה' יתברך, אז גם בלי קרבן, יש הקרבה עצומה והתעוררות גדולה. והעיקר, אין שלם כלב שבור.

ויש ליישב באמת על פי דברי חז"ל הקדושים (סוטה ה:) רבי יהושע בן לוי מלמד אותנו, מי שזכה למידת הענוה הטהורה, וזכה להיות בבחינת "זִבְחֵי אֱלֹקים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תהלים נא, יט), מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, כלומר, כאשר עובד ה', זכה לעלייה רוחנית, ורוחו נמוכה ודעתו שפלה, והוא בבחינת "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה", זוכה להגיע למעלת "אֱלֹקים לֹא תִבְזֶה". וכאילו הקריב כל הקרבנות, ממש ככה. וכאשר עובד ה' כזה, עניו וצנוע ואוהב ישראל, ומקדש תמיד שם שמים, ואוהב להרבות כבוד שמים. אז כאשר יקרא את הקרבנות, בשמים מעריכים את מעשיו כאילו הוא בבית המקדש ממש, ועליו נאמר "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד, ג). ובמילים ספורות, בכמה דקות של קריאה נרגשת, זוכה למחילת עוונות.

וזה מתאים מאד לדברי רבינו יונה במסכת אבות (פרק א) שעבודת הקרבנות בפועל, מכפר אך ורק על שוגג, אבל כאשר מתפלל בכוונה מכל הלב, באמירה וכוונה והכנעה והתלהבות, ומבין מה שמוציא מפיו באמת, תפילה כזאת חזקה יותר מהקרבנות, וזוכה למחילת עוונות בשלמות. והדברים נוראים, איזה קמיע עולמי ועוצמתי רואים בפרשה.

ורבינו הקדוש הבן איש חי בספר בניהו (תענית כז:) מדייק כן מלשון הגמרא שכתוב, בזמן שקוראים לְפָנַי, כאילו הקריבום לְפָנַי, כלומר, כאשר קוראים בלב שלם ובכוונה אשר רק לפני ה' ידוע מה שמכוונים וקוראים, אז זוכים באמת למחילת עוונות, והרי זה כאילו הקריבו ממש בבית המקדש ששם השראת השכינה, לְפָנַי ממש. ולא כאילו הקריבום בחוץ שזה שחוטי חוץ. ומוסיף רבינו הבן איש חי ללמד אותנו שבעצם כך הקריב משה רבינו בהר סיני, בקריאה בעלמא, כאשר קרא בשמים את הקרבנות. והפסוק מעיד "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי" (במדבר כח, ו), והרי לא עשו קרבנות בהר סיני? אלא קריאתו של משה בכוונה הוא הראשון שפתח צינור של מצוה זו. רצון אותיות צינור. וכן בגמרא (מנחות קי.) כל העוסק בתורה, כאילו הקריב כל הקרבנות. וכל העוסק בתורה בלילה, כאילו עוסק בעבודה. וכל העוסק בעבודה, כאילו נבנה בית המקדש בימיהם. עיין שם. וכן בגמרא (ברכות טו.) המשכים בבוקר ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, וכאילו טובל במקוה, עיין שם. ורבינו השל"ה הקדוש זיע"א פסק כן למעשה, עיין שם.

ויש ללמוד מכאן, שיש לנו קמיע גדול למחילת עוונות. וראוי להיות חכם ולהשכים ולקרוא ולהתלהב באמירת הקרבנות. וידוע מהזוהר הקדוש (פרשת ויקהל) גם על אמירת הקטורת, שמעלתה יותר מהתפילה, ונקרא מזבח קטורת, שהקטורת זובח כל המקטרגין וכל המרעין בישין. וראוי גם לנשים לדקדק ולא להפסיד כל בוקר פסוקים נפלאים אלו של הקרבנות ומנחת הקטורת. ובפרט הפסוק "וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה" (ויקרא א, יא) שמובא במדרש רבה בפרשה, שהאומר פסוק זה כל יום, מעיד אני עלי שמים וארץ, שזוכר לו עקידת יצחק, עיין שם. באמירה בעלמא בכוונה, ניתן להגיע להשגות רוחניות ועצומות כאלה.

הדבר החשוב יותר מהקרבנות

וזה מתאים מאד לשבת זכור שנקרא השבת, שאמר שמואל הנביא "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח, טוֹב. לְהַקְשִׁיב, מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמואל א טו, כב), כלומר, ציווי ה' יתברך ולשמוע לדעת התורה, ולהקשיב לתורה, יותר מועיל מהזבחים והאילים. וזה מתאים לגמרא (ראש השנה יז.) כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו כל פשעיו, עיין שם. וכנראה שהזוכה להיות סלחן וותרן ואוהב ישראל, ואוהב גם את האנשים שהציקו לו, אז באמת כל מעשיו כמו קרבן לה' יתברך. וכן חז"ל אומרים (שבת קכז:) כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לזכות, עיין שם. וזה מצוות עשה מהתורה "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו). וחובה להשקיע בזה הרבה כוחות. וכן "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" (שם, יח), איסורי תורה ממש, רחמנא ליצלן. וכידוע, נקמה מתוקה מדבש (מס"י פי"א). והמוותר, זוכה להקריב קרבן מתוק מדבש, ומקדש שם שמים במעשיו. ובהנהגות כאלו, ניתן לקרב למסורת, ולתורה ולאמונה. גם ראש עיריה המבקש לפתוח חנויות בשבת, לפתוח את ליבו ולהתפלל להצלחתו ביראת שמים. וזה קרבן לה' יתברך. וכשאין עוונות, אין רצון לפתוח חנויות בשבת.

בעוונותינו הרבים אנחנו עומדים לפני בחירות לממשלה. מדינת ישראל הכי קטנה בעולם, ועשרות מפלגות מתמודדות בעוונותינו הרבים. ותפקידנו לקדש שם שמים, ולהרבות אהבה ואחוה. וכולנו תלמידים של גדולי ישראל וחכמי התורה שליט"א. ובוחרים ומחזקים את תנועת ש"ס התורנית והמקודשת מיסודו של מרן רבינו הגדול זיע"א. והמקדש שם שמים, ומרבה אהבה ואחוה, הרי זה קידוש השם גדול. ונזכה תמיד להיות תלמידים לתפארת בישראל, אמן ואמן.