פרשת בשלח תשע"ט

בפרשת השבוע פרשת בשלח, מסופר בתורה על הנס הגדול של קריעת ים סוף, "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" (יד. כט) וזכו לראות ניסים גלויים, וגם זכו להתקרב לשכינה, ואמרו בשירה את הפסוק "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (טו. ב) (עיין סוטה ל:), וגם זכו לראות עשרה ניסים על הים (מסכת אבות פרק ה), וחלק מהניסים הם, שנגזר הים ונעשה בו י"ב שבילים כמנין שבטי ישראל, וגם לא היה חומר וטיט בקרקע הים, וגם היו נוזלים מהם מים מתוקים, והיו שותים אותם, וגם היו רואים אלו את אלו ולא דואגים ולא חוששים כלל (עיין פירוש המשניות להרמב"ם שם), ואותם המים שהטביעו את המצרים, הצילו את ישראל (תוספות שאנץ סוטה ב.).

ה' יתברך עירב נס וטבע

וכיצד נבקע הים. הפסוק אומר "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" (יד. כא), והשאלה נשאלת, הרי ה' יתברך עושה על הים כל כך הרבה ניסים, וכאשר נבקע הים, נבקעו כל מימות שבעולם, וזה הפסוק "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" ולא כתוב "ויבקע הים", (עיין מדרש רבה פרשה כא אות ו, והובא בפרש"י), ואם כן לשם מה היה צריך רוח קדים עזה כל הלילה, כאילו זה נהיה מכח הרוח, הרי ה' יתברך כל יכול, ורואים על הים את גדלותו של ה' יתברך, ולמה אם כן צריך רוח קדים עזה כל הלילה.

ורואים מכאן הנהגה של ה' יתברך לעשות ניסים כפי הצורך בלבד, ומה שלא צריך, ה' עושה ומראה כאילו נעשה באופן טבעי על ידי הרוח, ומה גם שיבואו אנשים עמי הארץ, שלא יודעים מהי אמונה, ויגידו שזה נעשה על פי הטבע כעין שפל וגאות, ואת הניסים שנעשו בתוך הים ביבשה, לא כולם רואים ולא מבינים ולא כלום, ובאמת יש כאן שאלה קשה להבין את הנהגת ה' יתברך, מדוע עשה חלק מהדברים בדרך טבעית, וחלק בדרך נס.

הצדיק מבין שגם הטבע הוא נס

ובאמת בספר החינוך (מצות עשה קלב) שואל כענין ומשיב כהלכה, שה' ישתבח שמו יעשה ניסים גדולים בטובו הגדול דרך סתר, כאילו זה בדרכי הטבע ממש, וזה מעלת ה' יתברך להסתיר את הניסים, ויש כאן עבודת ה' יתברך למקבלים את הניסים, להתעמק ולהבין, כמה ה' יתברך גדול, אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, מלא כל הארץ כבודו, ולהרגיש ולראות בעיניים שיש כאן נס גדול, כי לא יתכן שבאותו רגע ממש שנמצאים שם עם ישראל, נבקע הים, ויש צורך ברגע זה להפעיל עיניים של אמונה, וזה בבחינת בא חבקוק והעמידן על אחת, "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב. ד) (עיין מכות כד.) כלומר, מי שבאמת צדיק, מרגיש ויודע ורואה שיש כאן נס ממש מה' יתברך, וזה כבוד שמים, מה שנראה כמו טבע, למעשה יש כאן נס גדול.

ובעומק יותר, המושג נס, זה לא רק כאשר רואים שזה לא לפי הטבע, אלא עיקר הנס, כשרואים ויודעים ושומעים, כל דבר וכל ענין לדעת ולהרגיש שזה מהשמים, כמו שרואים פעולה לא טבעית, לא תמידית, ומתלהבים ואומרים זה נס, כלומר זה מהשמים, כך בעל אמונה מרגיש כל ענין וענין כל יום, כל שעה וכל דקה, זה מהשמים, וזה העבודה התמידית שלנו, וזה כוונת הרמב"ן (סוף פרשת בא) שצריך להאמין באמונה שלימה, שכל הדיבורים וכל הפעולות שעובר עלינו יום יום, הכל ניסים, לא טבע ולא מקרה, ולא מנהג של העולם, והכל תלוי במצוות ועבירות, והכל גזירות מה' יתברך אמת לאמיתה, וכידוע מהרמב"ן שכאשר כתוב בתורה שיהיה נס, אז נס כזה נכתב בתורה כמו עשר המכות, וכמו לידת שרה, אבל נס שנעשה מבלי שנכתב בתורה קודם, ניתן להכחישו על ידי אנשים קלי הדעת, וכאשר בעל אמונה מקדש שם שמים, אז תמיד מבקש לראות נפלאות הבורא, ועושה פעולות של חובה כדי לפרסם כבוד שמים, ועבורו, נס וטבע הכל מהשמים תמיד, ושלום על ישראל (עיין רמב"ן בראשית פרק מו פסוק טו), ואפילו הגשם בחורף, והבצורת חס ושלום, וכן כל מה שרואים יום יום ממנהגו של עולם, הכל ניסים מה' יתברך, ולא טבע ולא מזלות ולא כלום (רמב"ן בראשית פרק יז פסוק א).

מדוע לא נכתבו בשירה כל הניסים

ובזה מתורץ קושיה חזקה, למה בשירת הים לא כתוב כמעט מִלה על כך שהים נקרע לי"ב שבילים, והרי זה עיקר שירת הים, ופסוק מפורש הוא "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו. יג) וזה גם נס בתוך נס, שלא נבקע הים מקצה לקצה, אלא בצורת קשת, באותו צד שנכנסו לים, באותו צד יצאו מהים [עיין ערכין טו. בתד"ה כשם] ויש רק רמז קטן בפסוק " קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם" (טו. ח). ובספק היקר "בחסדך בטחתי" (דף קלו) לרבינו היקר הגאון רבי שלמה עמאר שליט"א, תירץ וביאר יפה, שקריעת ים סוף זה לא מטרה בפני עצמה, אלא זה אמצעי לתוצאה להעניש את פרעה הרשע ותושבי מצרים, על כל מה שעשו לישראל, עבודת פרך, תינוקות למים, והרשעים האלה קיבלו עונש שנידונו וטבעו במים, וה' יתברך שילם להם מידה כנגד מידה, ולא מוותר לשונאי ישראל כלל ועיקר.

ובעומק יותר, על פי ספר החינוך הנ"ל, לא העיקר להראות ניסים, כי גם הטבע שרואים בעינים, זה נס, כלומר זה מה' יתברך, והעיקר שהרשעים נענשים, והצדיקים עם ישראל יש עליהם השגחה פרטית, וזוכים לראות ולהרגיש תמיד ניסים ונפלאות של הרגשת פרטית. ועל קריעת ים סוף זכו לראות עשרה ניסים שאינם כתובים בתורה והעיקר שמתחזקים באמונה ושרים וצועקים כולם "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (טו. ב).

ובעומק עוד יותר, עיקר הדברים ויסוד האמונה הגדול, להאמין ולהרגיש כל רגע ורגע, ה' ישתבח שמו, האל הגדול הגבור והנורא, אחד יחיד ומיוחד, אין עוד מלבדו, מלא כל הארץ כבודו, וזה העיקר, להאמין ולא להבין, להאמין ולא לדעת, להאמין ולא לשאול למה, להאמין ולשמוח בשתיקה, להאמין ולשמוח שאתה לא מבין, וכן להאמין וליהנות מהאמונה, וזה השלמות באמונה, ה' יתברך גדול, ומה שעושה לנו, זה נס שבטבע, וזה מצוין, כשמבינים שה' יתברך גדול, אין סוף ברוך הוא, שמחים באמונה ושרים שירה.

הטעם שנמחלים עוונותיו בשירת הים

ובזה מובן הסגולה הגדולה שכתוב בספר הקדוש משנה ברורה (בסימן נא סעיף קטן יז) בשם הזוהר הקדוש, שהאומר שירת הים בשמחה מוחלין לו עוונותיו, עיין שם, ורבינו כף החיים (בסימן נא סעיף קטן מ) כתב, לכוון כאילו הוא יוצא ממצרים ועובר בים, והקדוש ברוך הוא מצילו, והאומר את השירה בכל יום בשמחה רבה ודקדוק התיבות והטעמים מוחלין לו עוונותיו, עיין שם, ולכאורה כיצד יהיה שמח על נס שקרה לפני יותר משלושת אלפים שנה. אלא באמת נראה עומק הענין, כאשר מרגיש שעובר בים בשמחה, מראה בזה שמבין ויודע כמה ה' יתברך גדול, וזה העיקר, אדון הכל, מלך העולם, וזה ניכר בתפילה כשקורא את שירת הים בשמחה, וכאילו עובר בים, ממש ככה, ומפעל ומתרגש כמה ה' יתברך גדול, והוא בהשגחה פרטית, כל רגע משגיח עלינו, וזה עיקר האמונה, וזה מביא כח גדול לא לשאול שאלות, כי כל כך נהנים מהגדלות של ה' יתברך, ישתבח שמו, ואין שאלות ואין כלום, יש אך ורק את ה' יתברך והכל מצוין, וזה בעצם עומק הסגולה יום יום, ואשריו מי שמרגיש ומכוון כן, וזה בעצם מה שדיבר ה' יתברך עם איוב על כל היסוים שעבר עליו, ומסקנת הדברים שהבין איוב שה' יתברך גדול, והכל בסדר אמת לאמיתה (עיין איוב פרק מ) וחז"ל הקדושים (בבא ברא טז.) הביאו דוגמות מעשיות שה' יתברך אמר לאיוב, והבין שה' יתברך גדול, וזה תשובה על הכל, עיין שם, וזה בעצם השבח של ה' יתברך (בפרשת עקב) "הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא" (י. יז), ואנשי כנסת הגדולה תיקנו כן בתפילה (עיין ברכות לג:) ללמד אותנו על כל בעיה שלא תהיה, לחזק האמונה במשפט קצר זה, ה' יתברך גדול, ויודע ועושה הכל, ואין צורך להבין כלל ועיקר.

ומרן רבינו הגדול זיע"א (ביביע אומר חלק ב סוף סימן ו) מביא את חידושי רבינו עקיבא איגר (באורח חיים סימן סז) שכתוב במדרש, חובה קדושה לזכור כל יום קריאת שמע, ויציאת מצרים וקריעת ים סוף, עיין שם, ועל ידי שירת הים בכוונה ובשמחה, זוכים להשגות באמונה ומחילת עוונות יום יום, והלואי שנזכה לכוון כך, והיתה לה' המלוכה.