כבוד ראש ממשלה ירום הודו

  • הרב אליהו רבי
  • -
  • 10/01/2019

שלום וברכה מורי ורבותי!

 תארו לעצמכם בשנות השואה האיומות, את אחד מגדולי ישראל עומד מול היטלר שר"י [=שם רשעים ירקב], ומעניק לו כבוד כראש ממשלת גרמניה, אגב בקשת חנינה לאזרחיה הדוויים של "המדינה הנאורה".

היינו מאמינים שהוא עושה זאת בלית ברירה, מתוך פחד, או לפחות בכדי שיחון את עמו ויתייחס לבקשתו ולו ברצינות מה.

אולם מה היה קורה לו היתה הפניה מנוסחת בכתב על ידי אדם גדול הנמצא במקום בטוח מחוץ לגבולותיה של המדינה, ולא זו בלבד, אלא שיש בידו כח לכפות על הצורר את דעתו ורצונו, והנה הוא פותח את מכתבו במילים: "אדוני כבוד ראש הממשלה"?

כאן כבר היינו נזעקים לעבר אותו מנהיג דגול ושואלים בתמיהה, על מה ראה לפנות לאותו "חיית אדם" בתואר מכבד שכזה.

אולם למרבה הפליאה, בפרשתנו פונה משה רבינו לרודן של הדור הלא הוא פרעה, אשר היה לא פחות אכזר ומושחת מאותו צורר גרמני ואולי אף יותר. ומעניק לו את הכבוד השמור לרמי מעלה, וכל זאת בעידודו של ה' יתברך.

וזה מתחיל כך.

כאשר שולח האלוקים את משה לפרעה הוא אומר לו: "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה? וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ו, יא-יג).

שמתם לב? לא "לפרעה הרשע", ולא לפחות "לפרעה", אלא "אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם". והמדרש (מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יג ד"ה ויקרא) מסביר: "הקדוש ברוך הוא אמר לו לחלוק כבוד למלכות".

ואם לא די בכך, כאשר משה עומד לפני פרעה לאחר מכת חושך, ופעם ראשונה שכבר פרעה מאבד את הרשמיות והדיסטנס ושואג על משה במלא פה את אשר על ליבו, משה עדיין מתייחס אליו במלא הכבוד השמור למלכים רמי מעלה.

וכך זה נראה:

פרעה אומר למשה: "לֵךְ מֵעָלָי, הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת" (שם י, כח).

ומשה משיב לו: "כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ" (שם שם, כט).

ואז בפני פרעה זוכה משה להתגלות נבואית בה הוא מתבשר על ידי ה' יתברך על מכת בכורות: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה, כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שם יא, א).

ומשה מרוקן את אשפת חיציו בפני פרעה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" (שם שם, ד-ז).

ואז מגיע הפסוק המוזר הבא: "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי, וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר: צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא. וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף (שם שם, ח).

כלומר אומר משה לפרעה: "עוד תראה שכל עבדיך יבואו אלי ויבקשנו שאצא ממצרים".

ומסבירה זאת הגמרא הקדושה במסכת זבחים (ק"ב ע"א) שרצה משה לומר לפרעה: "עוד תבוא אתה בכבודך ובעצמך לביתי אשר בארץ גושן, ותתחנן שאצא ממצרים עם כל בני ישראל", אולם מכיון שאין זה משום כבודה של מלכות לדבר כך, אמר לו: "כל עבדיך יבואו ויבקשו ממני לצאת עם בני ישראל ממצריים".

כבודה של מלכות!

ואיזו מלכות? מלכות מצרים בראשות הרודן פרעה, רוצח הילדים, הבוגד בעמו, המתעלל בעם ישראל והמחליף את דבריו השכם והערב.

כי גם למלך רשע יש להעניק כבוד, מישהו מינה אותו לתפקיד הזה, והמישהו הזה הוא ריבונו של עולם, והוא החליט שלא יהיה שלטון בלעדיו.

חברים יקרים!

נכפתה עלינו מערכת בחירות נוספת, עוד בטרם התאוששנו מקודמתה הארורה או המבורכת תלוי בגרסאות, בצדדי המפה הפוליטית ובעלות מול תועלת. והנה קם לו בכל בוקר הנבחר הבא, ההוא שיודע יותר מכולם, ההוא שמביא את הפתרון לכל בעיה, ההוא שבעצם לפחות להיום הוא המלך הבא. אבל כדרכם של מלכים במערכות בחירות, הוא לא מתמקד בטוב ובמיוחד שבמשנתו אלא ברע ובאופל שבמשנת יריביו.

וכאן אנו – הציבור – נכנסים לתמונה.

יש לנו נשיא, ראש ממשלה, שרים וחברי כנסת, אשר רובם ככולם דם מדמנו ובשר מבשרנו, ואף אחד מהם לא באמת מתחרה בפרעה או בהיטלר.

האם נדע לכבד גם את מי שלא מאמין בדרכנו? להתייחס יפה גם למי שלא חושב כמונו? להעריך את מעשיו של האדם ואת התפקיד אותו הוא נושא מבלי לטנף את פינו עליו בגלל דרכו הפוליטית?

כל אחד מהנבחרים עושה משהו למען העם והארץ על פי אמונתו ודעתו הרחבה או הצרה, והוא עושה זאת פעמים רבות על חשבון חיי המשפחה שלו, על חשבון שלוות נפשו ועל חשבון פיסת הכבוד האחרונה שעוד נשארה לו. הוא מקריב בדרכו למענך למעני ולמען כולנו, ומגיע לו לפחות את היחס אותו מקבל פרעה ממשה רבינו.

זה נכון לגבי ראש הממשלה, זה נכון לגבי ראש העירייה וזה נכון גם לגבי המנהל או הבוס שלך בעבודה. הגמרא במסכת ברכות (נ"ח ע"א) מלמדת שאפילו האחראי על בארות המים הוא "נבחר ציבור", ונבחר לאחר שמשמים הכריזו על כך.

נכבד כל אדם באשר הוא, נרבה שלום, ויקויים בנו: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ירושלמי מגילה פ"ד הי"ב).

וברוכים תהיו!