בפרשת השבוע פרשת צו, לומדים בתורה יסוד גדול גם בחיי היום יום. ה' יתברך ישתבח שמו מצווה אותנו תרי"ג מצוות שבתורה. בכל מצוה ומצוה יש בה שורשים וענפים, וחלקים נוספים הקשורים לכל מצוה ומצוה. וכל יהודי ויהודי צריך להיות עובד ה' יתברך, ולדעת כיצד להתנהג. וכיצד לעשות המצוה בשלמות ככל האפשר. וכיצד ליזהר ולעורר בחלקים מסויימים שלא לעשות אותם. כל מה שקשור למצוה, הרי זה ציווי מה' יתברך. ומה שלא קשור למצוה, אז אין כאן מצוה. וכשאין מצוה, יש כאן עבירה. ויש עונש על כך, וזה מסוכן ברוחניות ובגשמיות. ויש להתפלל ולהתאמץ ולכוון תמיד שנעשה מצוות בשלמות ולא בחסרון. וגם לעשות מה שבאמת מחובר וקשור ממש למצוה. ומה שלא קשור למצוה, ליזהר מאד ולא לעשות, כי זה עבירה ממש. ואין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (עיין סוטה ג.). וכן מבואר בזוהר הקדוש (חיי שרה דף קכא:) "אמר רבי יצחק, אין אדם עושה עבירות אלא מי שהוא גולם ולא אדם", עיין שם.

אש בעבודת ה'

הפסוק בפרשה אומר "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ו, ו). דורשים חז"ל הקדושים (יומא כא:) אף על פי שאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט, עיין שם. ובספר החינוך (מ"ע קלב) מחדש ומבאר, שה' יתברך עושה עימנו תמיד ניסים גדולים דרך סתר. כלומר בענוה ובצניעות שלא רואים את הנס, אלא קרוב לטבע. אף שהיה נס במזבח החיצון שהיה עליו אש תמיד יום ולילה בלי הפסקה, בכל זאת ה' יתברך מצוה אותנו להביא אש כל יום, על ידי שני גזירי עצים כדי להסתיר את הנס. ועוד, לרמז שהאדם דומה לאש, וצריך תמיד להתלהב ולעשות ולהתחזק ולהרבות כבוד שמים בבחינת אש להבת שלהבת. אש יותר מדאי, זה שורף. אש פחות, זה לא מועיל. ללמדנו שלפי פעולות האדם בעבודת ה' יתברך, יבוא על עונשו, או שתנוח ברכת ה' עליו, עיין שם. כלומר, כאשר עובד ה' יתברך, צמוד תמיד לתורה, להלכה, למצוה, אז זוכה לשלמות על הצד הטוב ביותר. וכידוע, נדב ואביהוא בני אהרן שהיו קדושים וטהורים, נאמר עליהם "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָֹה וַיָּמֻתוּ" (ויקרא טז, א), התקרבו יותר מדאי, ונשרפו. ולהיות צמוד תמיד לתורה ולהלכה, זה עבודת ה' יתברך בשלמות.

ובזה מובן, יש בפרשת צו שמונה עשרה מצוות. ואחד מהם, חביתי כהן גדול. שצריך הכהן הגדול כל יום, להקריב מנחת סולת בבוקר ובערב, כי הוא גדול מהכהנים, וצריך יותר דבקות וקירבת ה' יתברך. כהן גדול מרבה בתפילות ובקרבנות על עם ישראל, והוא צריך יותר התעוררות והתלהבות בעבודת ה' יתברך. וכאשר יש עליו חובה מהשמים להוסיף קרבן אישי שהוא מיוחד לכהן גדול, הרי זה מביא עליו התעוררות גדולה וכוונה ומחשבה טהורה, בעבודת ה' יתברך (ועיין בספר החינוך מ"ע קלו). גם מלך בתפילת העמידה, כיון שכרע, שוב אינו זוקף עד סוף העמידה (עיין ברכות לד:).

קיום המצוות כנתינתן מסיני

ובזה מובן מצוה נוספת בפרשה. שכאשר בזמן הקרבן, היה מחשבה פסולה, כגון, לאכול את הקרבן חוץ לזמנו, או חוץ למקומו, הרי זה נקרא פִּגּוּל, ויש בזה עוון כרת כשחשב לאכול חוץ לזמנו (עיין זבחים כח.). וכן בסוף הפרשה על שבעת ימי המילואים כתוב "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ" (ח, לה), ופירש רש"י אם לא תעשה כן, הרי אתם חייבים מיחה, עיין שם. כלומר, עבודת הקרבנות זה עבודת ה' יתברך. וכמו שהקרבן נאמר עליו "רֵיחַ נִיחוֹחַ לה'" (ויקרא א, ט), כך כשזה לא דומה לדיני הקרבנות, כשזה לא דומה להר סיני, הרי זה חייב מיתה בידי שמים, והדברים נוראים. וזה בעצם הפסוק שלימד אותנו שלמה המלך "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז, יד), ופירש רש"י המצוה ושכרה, עבירה ועונשה. עיין שם. והחידוש כאן, שגם בפעולות ועשייה של מצוה, כאשר זה לא צמוד לתורה, הרי זה עבירה, ועונשה כדת משה וישראל.

ומצינו בהלכות נוספות כן. חז"ל דורשים (הוריות י:) על הפסוק "צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י), משל לשני בני אדם שעשו קרבן פסח. זה שאכל לשם מצוה, עליו נאמר "צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם", וזה שאכל אכילה גסה, עליו נאמר "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם", עיין שם. ורבינו הגדול מרן זיע"א פלפל באריכות גם בסעודת שבת קודש, אם מכוון לשם מצוות עונג שבת, וגם להנאת גופו, אם קיים סעודת שבת למהדרין (עיין יבי"א ח"ו אבה"ע סימן יד ס"ק ח). וכן לענין צדקה, צריך ליתן בסבר פנים יפות, ובשמחה ובטוב לבב. ואם נותנה בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו (עיין יו"ד סימן רמט סעיף ג). והוסיף הט"ז (ס"ק ה) שאפילו נתן הרבה יותר אין מצוה, ויש עבירה, עיין שם. והדברים נוראים ומפחידים מאד, עד כמה יש ליזהר בעבודת ה' בקיום המצוות, זה לעומת זה. ורבינו הקדוש החפץ חיים זיע"א מזהיר מאד, מי שמתפלל ומכוון, שתהיה התפילה בלשון תחנונים, דהיינו בנחת, לאט לאט, לא למהר. כי יש פוסקים שלא יצא ידי חובת תפילה, וצריך לחזור ולהתפלל (עיין משנ"ב בביאה"ל סימן צח סעיף ג).

עבודת ה' כראוי ביום פורים

ומכאן ליום פורים, חג גדול ליהודים. אשר זכינו לראות מה' יתברך השגחה פרטית על עם ישראל. המן הרשע על העץ. ומרדכי הצדיק על הסוס. והרגו בזרע עמלק חמשה ושבעים אלף. והיהודים שולטים בשונאיהם. אורה ושמחה וששון ויקר. וכאן מתחיל העבודה הגדולה ביום פורים הקדוש, זה לעומת זה. מצד אחד כיפורים כפורים (תיקו"ז דף נז:), ומצד שני חובה קדושה לאכול ולשתות ולסעוד ולשמוח ולשתות הרבה יין, זה לעומת זה. וכיצד נצליח לעשות כן כאשר השכרות מצד עצמה מדה מגונה ביותר. וכידוע מהרמב"ם ששתיה המשכרת, חרפה גדולה יותר מקבוץ אנשים ערומים להתריז (עיין צפורן שמיר להחיד"א סימן ג אות מד). והמצוה לשתות בפורים ולשמוח ולרקד ולקפץ ולהרגיש ממש היום יום פורים ויום כיפורים, וזה עבודה גדולה, וקשה לעשות כן.

והרמב"ם הציל את המצב. שפסק בהלכות מגילה (פרק ד) יאכל בשר בסעודה נאה, וישתה יין עד שישתכר וְיֵרָדֵם משכרותו, עיין שם. והובא להלכה ברמ"א (סימן תרצה). וכשאדם ישן, אינו יודע כלום, ומקיים מצוין את ההלכה עד דלא ידע. והחידוש הגדול כאן, שצריך לנצל את יום הפורים הקדוש לתפילות, ליראת שמים, לעלייה רוחנית באמונה בהשגחה פרטית, בבחינת כל הפושט ידו ליטול, נותנין לו. כל הפושט ידו ומבקש בתפילה ביום פורים מה' יתברך ישועות והצלחות נותנין לו. וכִיפורים כְפורים. ומעלת יום הפורים גדולה מאד, זה לעומת זה. להוסיף עוד ועוד באכילה ושתיה, ויין ושמחה. ואין הגדוּלה והכבוד, אלא לשמוח לפני ה' (רמב"ם ספ"ח מהלכות לולב).

ויש ללמוד מסעודת פורים, בשר ויין לכל השנה. סעודת פורים הרי זה מצוה ממש. ויתכן שמכח המצוה יגיע לקלות ראש, ויגרום נזק לאחרים, ויכשל בלשון הרע והלבנת פנים וכיוצא בזה. כי מכח המצוה של הסעודה ושמחת הפורים ושתית היין, ניתן להכשל בקלות באיסורים חמורים של דיני ממונות ודיני עריות ודיני בין אדם לחבירו, באיסורי דאורייתא ממש (עיין חזו"ע פורים דף רא). ומכאן לכל השנה נלמד שכאשר עושה מצוה מסויימת, יזהר שלא יפסיד במקום אחר. לדוגמא אין היתר בהלכה לפסול כשרות בד"ץ אחרת, בגלל בד"ץ למהדרין מסוים. ואין היתר לזלזל בדיני הצניעות והקדושה בגלל הרצאה לנשים בשיעור תורה. ואין היתר לעשות ליצנות על פלוני ואלמוני בגלל מצוה לשמח אנשים. ואין היתר להתרים אנשים לצדקה ולהבטיח הבטחות מסויימות שגדולי וחכמי הדור שליט"א נזהרים מלומר כן. ואין היתר לחנך תלמידות ליהדות ויראת שמים, על ידי מורות מסויימות, אשר עם הפאה נכרית שלהם, נראות ממש נוכריות ושחקניות שאפילו בפורים אסור ללבוש פאות כאלה, רחמנא ליצלן. וכן כעת בתקופת הבחירות לממשלה, כאשר כולנו רוצים ומצפים לחזק את היהדות והחזקת התורה, אין היתר לגרום מחלוקות ובלבולים וקנאה ושנאה וחילול השם וזלזול בגדולי ישראל וחכמי התורה שליט"א. ועבודת ה' יתברך של ימי הפורים לכל השנה, זה לעומת זה. גם כאשר עושים מצוה בשמחה גדולה, ליזהר מאד שיהיה שלמות במצוות, וקידוש ה' גדול מכל הצדדים, כבוד שמים, "אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר", אמן ואמן.