פרשת וארא תשע"ט

בפרשת השבוע פרשת וארא, מסופר בתורה על 7 מכות שקיבלו במצרים, ועוד 3 מכות בפרשת בא. וזה לא רק 10 מכות, אלא זה 10 שיעורי תורה, 10 הרצאות באמונה, 10 הנהגות בחיי יום יום, 10 חיזוקים לעם ישראל, ועל הכל 10 מכות של קידוש השם בעולם כולו, כי זה היה 10 מכות של השגחה פרטית, וכמו שהאריך הרמב"ן בפרשה. ואומרים בדרך צחות, ששאלו את פרעה איך היה המכות שקיבלת מהשמים, ופרעה ענה – היה 10.

 המכה הקלה ביותר

לכאורה המכה הקלה ביותר שניתן להנצל ממנה היתה מכת ברד, כל המכות סבלו כולם ממש. – מכת דם, אין מים לשתיה לרחיצה. – מכת צפרדע, אומר הפסוק בתהלים (עח, מה) "וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם", והאוכל והבית, הכל מלא צפרדעים. – כינים, על גופם ובשרם נורא ואיום. – ערוב, בהמות וחיות שהרגו בהם. – דבר, שכל בהמותיהם מתו. – שחין, כל גופם מלא שחין ופצעים ומכות עור עד זוב דם. – ברד, זה מכה קלה, זה בידי אדם להכניס לבית את העבדים והבהמות, ואין מכה ואין כלום, ממש הכנסה קלה…

פרעה מתעקש בכל מחיר

וכאן השאלה הקשה ביותר, וכך שואל רבינו הסטייפלר זיע"א (בספרו "ברכת פרץ" על התורה), נכון, פרעה הרשע הקשה את ליבו, אבל זה מלך, ויש לו כאן הפסד של ששים רבוא, שש מאות אלף פועלים, אבל המצריים שסובלים כל כך הרבה, בהשגחה פרטית מהשמים, ומקבלים מכות נמרצות, כיצד לא חששו אפילו על צד הספק על הפסד רכושם במכת ברד? וכידוע בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה (סנהדרין נז.) כי תאוותם לכסף גדולה מאד, וכיצד הם אדישים ולא חוששים? והפסוק מעיד (ט, כ) "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'" וכו', ובתרגום יונתן בן עוזיאל מבואר שזה היה איוב. "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ" (ט, כא) זה היה בלעם הרשע, וזה היה חכם שבאומות ולא חשש לדברי משה רבינו ע"ה, ויש כאן שאלה קשה על הכפירה המטופשת שלהם.

בעל גאוה שווה לבהמה

והתירוץ חזק עוד יותר, שהכפירה נגד האמונה, זה לא בגלל שאין להם דעת, והם טפשים מטופשים, אלא כח התאוה והרצון והגאוה לבטל בלבו את כל מה שלא רוצה להאמין, גם אם רואה ומקבל עד עכשיו 6 מכות וסובל הרבה. ומדויק בפסוק "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר  ה'", כלומר חוסר מחשבה, חוסר שימת לב, חוסר התבוננות, עושה אותם טפשים מטופשים להמשיך לסבול, והברד היכה "אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר" (ט, כה), כי בעל אמונה זה תוצאה של ענוה ומחשבה טהורה להיות ירא שמים, ובעל גאוה וכפירה רחמנא ליצלן, זה תוצאה של מחשבות טמאות וחומריות ממש כמו בהמה.

ובעומק יותר, מי יוצא לרחובות, מי מסתובב בשבילים, מי סקרן לצאת לרשות הרבים, אלו אנשים פשוטים עם קלוּת דעת, שאינם חושבים, והעיקר לשרוף את הזמן בחוץ. אין להם בית חם אין להם השכלה, ולא חכמה ולא כלום, וגם אין להם שלום בית, ולא טוב להם בבית, אנשים חשובים טוב להם בבית, בעל השכלה נמצאים במסגרת של בית, בית שיש בו אהבה ואחוה, אוהבים את הבית, ומרומז בגמרא (ברכות נז:) דירה נאה וכו' מרחיבין דעתו של אדם, והמהרש"א מפרש מחריבין עיין שם, ונראה ששניהם אמת, בית של תורה ויראה מרחיבין, ובית של יצר הרע ושל תאוות ומדות רעות אז מחריבין, עיין שם. ומרומז בגמרא (עבודה זרה לח.) מהיכן חוזרים לבית, עד שיבוא ישראל מבית הכנסת או מבית המדרש – ואשה עד שתבוא מבית המרחץ או מבית הכנסת, בבחינת "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" (תהלים קכח, ג), והעיקר שכולם בבית, זה בית של ברכה, בבחינת "משבח אני את העצלנין שאינם יוצאים מבתיהם ברגל" (סוכה כז:), וכל מה שהילדים מדברים, זה מה ששומעים מאבא ואמא (עיין סוכה נו:) וכמו שאמא בבית ברכה בבית (עיין ערכין יט.) כך ילדים בבית, ברכה בבית, אבל הגוים אין להם כלום בבית, ויוצאין לרחובות לשחק בטרטיאות וקרקרסיאות והתלוצצות בבעלי חיים על ידי צידת חיה על ידי כלבים וכיוצא בזה (עיין עבודה זרה יח:), וזה מה שהיה בארץ מצרים לתושבים, והתוצאות, מכת ברד במצרים, וכולם ברחובות, רחמנא ליצלן.

 בית יהודי מלא אמונה ומצוות

ובעומק עוד יותר, בית של יהודי, זה בית של מצוות, בית שדומה לבית המקדש, "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (פרשת תרומה כה, ח), בתוך ביתו של כל אחד ואחד כידוע, בבית טהרת המשפחה – בבית בשר וחלב – בבית שמירת שבת קודש. – בבית חינוך הילדים. – בבית אכילה ושתיה, ברכות וברכת המזון. – בבית כל ההוצאות הרי זה מצוה. – בבית מזוזות בכל השערים. – בבית נרות שבת וחנוכה. – בבית הכנסת אורחים.

והפסוק מעיד על יעקב אבינו עליו השלום, "וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת" (פר' וישלח לג, יז), ותרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם, בית זה בית המדרש עיין שם, וברמב"ן שם פירש, בית גדול ובו מגדל עוז, עיין שם. וכן בגמרא (יומא ב.) "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ" ביתו זו אשתו, ובגמרא (שבת קיח:) רבי יוסי היה קורא לאשתו ביתו, ופירש רש"י וזה צדקה יום ולילה, וכן בגמרא (כתובות קג.) ברכת הבית מרובה ופרש רש"י בגלל שעוזרים זה לזה, יש ברכה. – נמצא שהנקיון והבישולים והכביסות והדחה ושטיפה, כל זה מצוות שעושים בבית, יהודי מלא מצוות כרימון בבית, וגם אמונה בהשגחה פרטית, כאשר מאמינים באמונה שלימה הכל מהשמים, ובזכות זה יש שלום בית גדול, ויש מצוות גדולות בלי סוף, ומלאכים נבראים יום יום בבית כזה, אז בודאי בבית כזה, יש הרבה סיבות לאהוב את הבית. אבל בית של גויים, שעליהם נאמר "בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה'" (משלי טו, כה), כלומר בית של גאוה, יעקור ה' (עיין ברכות נח:), בית של יהודי זה בית של ענוה מלא מצוות ומעשים טובים, וזה היסוד מהאבות הקדושים, יעקב איש תם יושב אוהלים, וכל רגע ורגע מצוות, ועשיו איש שדה, אין לו מצוות בבית, ואוהב את הרחוב, את הסקרנות, וזה בעצם התושבים הגויים בארץ מצרים.

 ההשקעה בימי השובבים

ימי השובבים ועוז הדרם, להשגיח על הילדים החמודים, על הבנים והבנות הגדולים, לאהוב תמיד אך ורק את הבית, לאהוב את 4 קירות הבית, את הריהוט שבבית, את המשחקים שבבית, את האוכל של הבית, בית אשר יש בו הרבה חום ואהבה למשפחה, זה נקרא בית של תורה, וכמובן זה אמצעי לבית קדוש בבחינת נשמה בריאה בגוף בריא (עיין שמונה פרקים להרמב"ם פרק ה), לא להביא משחקים או מכשירים שדרכם יוצאים מהבית, כמו אופניים, זה מיועד לצאת מהבית להסתובב ברחובות, וזה מסוכן לגוף ולנשמה, לא לתת לילדים ולא לבוגרים הרווקים והרווקות טלפון אישי, זה מיוחד עם קשר לחוץ לבית, וזה נקרא לצאת מהבית, ולשרוף את הזמן בדברים בטלים מהבית, וזה מסוכן לנשמה, לא להכניס רדיו לבית, רחמנא ליצלן, גם לא ערוצי קדוש, זה מיוחד לקרב את אחינו החילוניים לתורה, זה לא למשפחות של בני תורה, זה קשר חוצה איש שדה. וכל שעה ושעה שהילדים מחוץ לבית, צריכים ההורים לדעת מה הסדר שלהם בשעות אלו. – היו ילדים ובני נוער שהיו גולשים במכשירים של תקשורת שאסור ליגוע בהם, ועל אחת כמה וכמה להסתכל בהם. בעוונותינו הרבים, השירות של העיריה לתושבים בשעות הפנאי, אינו לפי רוח התורה כלל ועיקר, ויש ליזהר מאוד בזה, וזה תיקון השובבים לבית רוחני ותורני.

יש לייפות את הבית ברוחניות, כיצד? ממש כמו נשמה בריאה בגוף בריא, כך נשמה בריאה בבית בריא. – אין צורך לייפות ולהשקיע בסלון עבור אוחרים שבאים פעם בכמה זמן, אלא לייפות בהשקעה טובה מאד מאד בחדרי הילדים, לדוגמא, וילונות בחלונות, ארון בגדים נאה ומשובח, שלחן וכסאות להכנת שיעורים, שטיח נאה נעים ונוח שיכולים לשחק וליהנות ולהתפרק בקדושה, מזגן נעים וחזק כפי הצורך, מיטות בריאות וחזקות (אורטופדי בלע"ז), מכשיר הקלטה לשמיעת דיסקים, שירים חסידי ומזרחי על טהרת הקודש, וכמובן דיסקים להרצאות ולחיזוקים לכולם. חדרי ילדים בשלמות חומרית וגשמית, מביא רוחניות למשפחה, והילדים לא יוצאים החוצה לעולם, וזה יופי רוחני, ועל הכל, הרבה אהבה ושמחה, מלה טובה ומִלות חיבה לכולם, וכידוע, התיקון הגדול בימי השובבים, זה לא צומות ותעניות, אלא קדושים תהיו לגברים, צניעות לנשים, התמדה בתורה ותפילה בכוונה, ואהבת ישראל בשלמות, ולבנים ובנות בבית, בית יפה ברוחני וגשמי, בית מלא ברכת ה', אמן ואמן.