פרשת מקץ תשע"ט

מבירא עמיקתא לאיגרא רמה
כתוב בתורה בפרשת השבוע, פרשת "מקץ", על יוסף הצדיק שזכה אחרי הכל להיות מלך במצרים. כל הצרות שעברו עליו – נזרק לבור של נחשים ועקרבים, נמכר כעבד לישמעאלים, היה אסור בבית הסוהר בתוך הבור 12 שנה. ולבסוף נעשה מלך. מבירא עמיקתא לאיגרא רמה. 80 שנה מלך במצרים, וקיבל תואר של "יוסף הצדיק" מיום ששמר על הקדושה במצרים (זוה"ק וארא כג.) ונקרא "גיבור" (שם בשלח סא.). וזכה שאין עין הרע שולט על זרעו (עיין ברכות כ.), וכל עם ישראל נקראים "בניו של יוסף הצדיק" (ענף עץ אבות דף קלח). ובארץ מצרים השכינה עמו תמיד, גם כשהיה עבד, ה' הצליח בידו, שהכל היה מתהפך בידו כפי הצורך וכפי רצון אדונו (שם וישב קפט:).

למרות כל הזכויות היה קשה..
והשאלה הקשה הנשאלת כאן – אם יש ליוסף כל כך הרבה זכויות ומעלות כאלה, אז למה היה צריך לסבול יסורים וקשיים גדולים ונוראים כאלו? להיזרק לבור נחשים ועקרבים ובלי בגדים כלל, כי הפשיטו את כולו (אוה"ח שם) ולהימכר בתורת עבד ולהיות בבית האסורים 12 שנה עם הגויים וניסיון נורא מסוכן של אשת פוטיפר ועוד שם רע שהוציאו עליו בגלל אשת פוטיפר. ומה גם, שזה מפריע מאד מאד ליוסף הצדיק בעבודת ה' יתברך. וזה לא רק יסורים גופניים אלא גם יסורים רוחניים – להיות במצרים בין גויים, ושמעתא בעיא צילותא (מגילה כח:), כלומר לתורה צריך דעה צלולה ויישוב הדעת בלי טרדות, ועל אחת כמה וכמה עבודת ה'. אז למה סבל יוסף הצדיק והגיבור בקדושה מגיל 17 עד גיל 30 שנעשה מלך, 13 שנה של פיזור הנפש וקשיים בעבודת ה'?

צהלתו בפניו ואבלו בלבו
אלא שיש כאן יסוד גדול לכל אחד ואחד מאיתנו בחיי היום יום. יסורים וקשיי יום יום שעוברים על האדם זה רק לכפרת עוונות ולתיקון המעשים, וגם ניסיון מה' יתברך כיצד מתגברים וכיצד מתנהגים. כאשר יש בעיות ועיכובים וקשיים בחיי היום יום, אשרי מי שזוכה לקבל אותם באהבה ולכוון לחזור בתשובה ולהתקדם בעבודת ה' יתברך ולהתחזק ביראת שמים. ובעיקר להאמין באמונה שלמה שזה מהשמים, והיסורין האלה מגיעים לי. וממשיך עוד יותר להתקדם ולהתחזק באמונה, בעבודת ה' ובקיום המצוות בשמחה ובאהבה וצהלתו בפניו ואבלו בלבו (עיין חובה"ל שער הפרישות פ"ד), כלומר ממשיך בעבודת ה' בשמחה והתלהבות ועוד מוסיף כהנה וכהנה, ומאידך בוכה בלבו על הצרות והיסורים, והעיקר שמתקדם ומתעלה בעבודת ה'.

אל תעצור!
יוסף הצדיק היה בדרגה גבוהה מאד באמונה בה' יתברך. כל הצרות והיסורים והפחד, אשר עברו עליו 12 שנה, לא הפריעו לו בעבודת ה'. כולו אמונה ושמחה, כולו קידוש ה', ובעיקר לא מקפיד על אחיו היקרים, על שבטי יה כלל וכלל, כי מאמין באמונה שלימה שהל מהשמים ועושה מכל היסורים והקשיים והבלבולים חיזוקים גדולים בעבודת ה' יתברך. "וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שופטים יד, יד), וזה התכלית.

תלוי מה אתה עושה עם היסורים
ובעומק יותר, לכוון תמיד שהיסורים והקשיים הם תיקון וכפרה לעוונות. ויוסף הצדיק יודע שהוציא דיבה על אחיו ונכשל בזה. וכמו שמפרש רש"י שבגלל בני השפחות "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף" (תהלים קה, יז), ובגלל שחשד בהם שאוכלים אבר מן החי, נענש "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים" (בראשית לז, לא), ובגלל שהיו חשודים בעיניו בעריות היה צריך לעמוד בניסיון של אשת פוטיפר. ומי שיודע לעשות חשבון נפש ולהתחזק יותר כשסובל יסורים, הרי זה תיקון גדול מאד. ובזה זכה יוסף בניסיונות לעליה רוחנית ודבקות בה' יתברך בהשגות גדולות.

ובעומק עוד יותר, יוסף הצדיק הפעיל חזק מאד מאד את האמונה שלו בהשגחה פרטית. וכל רגע ורגע קיים בעצמו אמונה בהשגחה פרטית בכך שמכל צער וקושי ועיכוב וזלזול שעברו עליו ופחד והשפלה ובושות, וכן פחד מוות שלא יהרגוהו המצרים (וכמבואר בתרגום עוזיאל), עשה השגחה פרטית כל רגע ורגע במחשבה גדולה שהכל מהשמים, ו"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה), "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג), אחד יחיד ומיוחד.

זכה לכל המעלות בזכות האמונה
וזה היה ניסיון גדול ליוסף הצדיק כיצד יפעיל את האמונה. כי אם היה אומר "זה האחים שלי שעשו לי רע" ולא מוחל להם, ומוסיף לומר "והצער שאני סובל זה לא מגיע לי" ועוד דיבורים כאלה, אז בודאי שלא היה זוכה להיות מלך ולא היה מקבל את התואר "יוסף הצדיק". וגם כל הצער והצרות והיסורים שהיו לו לא היו מכפרים, כי לא הפעיל את האמונה וחשב שזה מהאחים שלו. אבל כאשר העמיק באמונה בהשגחה פרטית ועשה בזה קידוש ה' גדול, והיה אוהב את האחים שלו ממש כמו אחִיו בנימין, אז זה סימן של קידוש ה' וזה סימן של קבלת האיסורים באהבה וזה סימן שיוסף בעל אמונה. ואדם כזה זוכה להיות קדוש ולהתגבר על אשת פוטיפר וזוכה להיות מלך וזוכה לקבל את התואר "יוסף הצדיק".

הנהגה הלכה למעשה
וכידוע, מובא בזוהר הקדוש, לא לצער אף בריה בעולם. וכן, מובא בש"ס (ב"מ פה.) על רבינו הקדוש שזכה לרפואה שלמה בזכות הרחמים על חולדות ועכברים, עיין שם. וכן, מבואר במדרש רבה (פרשה צא אות ה) על יוסף הצדיק שפרעה הרשע היה גונז את התבואות בשנות הרעב. אבל כשיוסף נעשה מלך, היה מחלק ונותן אוכל לכל העולם בלב טוב ועין טובה, ולא עשה שיקולים אישיים כלל ועיקר. וזה נובע מכח שלמות באמונה של לב טוב ועין טובה לכולם. וכן, לאחים שלו שבטי יה, לא נקמה ולא צער ולא כלום. והכל בזכות השגות גבוהות באמונה בהשגחה פרטית. והיה עושה אך ורק טוב לכולם ונזהר שלא להזיק ולא לצער ולא להקפיד ולא לנקום ולא שנאה ולא לשון הרע, ממש כלום, אלא "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'" (דברים ו, יח),"וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (שם כח, ט).

וזה גם היסוד של חג החנוכה. הנשמה נקרא "נר", שנאמר "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז). והתורה נקרא "נר", שנאמר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (שם ו, כג). אמר הקדוש ברוך הוא: "נרי בידך זה התורה, ונרך בידי זה הנשמה. תשמור על הנר שלי, ואני אשמור על הנר שלך" (מד"ר פרשת תצוה).

למען התורה תילחם, למען הגוף, ה' ישמור..
בחנוכה היה גזירה רוחנית על התורה, "לשכחם תורתך", ולכן עשו מלחמה אפילו שהיו מעטים וחלשים וצדיקים וטהורים. ובטחו בה' יתברך שהנשק לא קובע, "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ" (זכריה ד, ו), ממש נגד השכל ונגד הטבע, וזכו לניסים גדולים מה' יתברך.

ומאידך, בפורים, המן הרשע רצה להשמיד ולהרוג. וזה על הגוף, ובזה זכו לשמירה מה' יתברך. ולכן, מרדכי היהודי ישב ועסק בתורה עם התלמידים כל הלילה (עיין מגילה טז.).

כח התורה והאמונה מביאים כח רוחני גדול כיצד לחיות וכיצד להתגבר ולהסתדר בחיים יום יום ושעה שעה.

לא להזיק לאף אחד, איך אפשר?
ובזה מובן המעשה המובא בגמרא (חולין ז.) על רבי פנחס בן יאיר, חמיו של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, שהלך בדרך לפדיון שבויים. ובדרך היה נהר מלא מים. והתפלל ומיד נחלק הנהר ועבר ביבשה. וכן, עוד יהודי שעסק במצוה והורה רבי פינחס לנהר ליתן לו רשות לעבור שגם הוא עוסק במצוה. וכן, גוי סוחר ערבי, ניתן לו רשות לעבור, כדי שיהיה קידוש ה' (וכן איתא בזוה"ק ויצא קסד.), עיין שם. ובגמרא ירושלמי (פ"ק דדמאי) מוסיף שהתלמידים שאלו את רבי פנחס בן יאיר אם הם יכולים לעבור, וענה להם: "אם לא עשיתם מעולם רעה או בזיון ליהודי, אז יעבור ולא ינזק", עיין שם.

וכיצד מגיעים לדרגה כזאת? רק בעל אמונה בהשגחה פרטית ממש, שבכל מה שעובר עליו מרגיש שזה מהשמים בלבד, ולא פוגע ולא מצער ולא מבייש ולא גורם עוגמת נפש – לא במעשיו ולא בקהילה ולא עם השכנים ולא עם חברים ולא עם משפחתו לעולם, כי רואה תמיד את ה' יתברך בלבד בעיניים של אמונה (עיין ירמיה פ"ג). והאמונה שורש לכל התורה כולה.

ומכאן סגולה טבעית נגד חרדות, פחדים, בלבולים, פיזור הנפש וחוסר ביטחון – להתחזק מאד מאד באמונה כמו יוסף הצדיק, שלא נעשה חולה ולא צער גופני ולא מתח נפשי, אלא נשאר יפה תואר ויפה מראה. וכמו המכבים הקדושים שבזכותם יש המשך של התורה בעולם (עיין בהקדמה לחזון עובדיה חנוכה). וכך נזכה כולנו לאמונה שלמה ומעלות גדולות בהשגחה פרטית. אמונה שלמה, תשובה שלמה, רפואה שלמה, גאולה שלמה (ר"ת אתרג), אמן ואמן.