שלום וברכה מורי ורבותי!

והפעם נדבר על אחד מהדברים הבוערים ביותר, אם לא הבוער ביותר לנו כהורים לילדים, ובפרט לילדים בלתי שגרתיים בעליל.

וכלפי מה הדברים אמורים? לא פעם משוחח איתי אבא דומע או מתקשרת אמא בוכיה, ומספרים על אחד מילדיהם שממש, אבל ממש, אינו ילד שבשגרה. הוא מתעצבן מהר מאד, עומד על דרישותיו עד האחרונה שבהן, אינו מוותר, וכשמחליט משהו, כל העולם כולו, ללא יוצא מן הכלל, אמוּר להתאים את עצמו לאותה החלטה.

זה מתבטא במגוון אפשרויות – או בממתק שהוא החליט שברצונו לאכול בדיוק בשעה קשה זו, ואז לא משנה מה או מי, יתהפך העולם והממתק יגיע עד לחיקו. עבוֹר דרך מריבה על משחק בין חברים או בין אחים ואחיות, שלא משנה מי תפס ראשון ומה החליטה אמא, הוא זה שישחק בו, ורק במידה וישתעמם יביא לאחיו היקרים לאחר המתנה מורטת לשחק במשחק הנכסף. ועד פעולה נועזת עד מסוכנת שברצונו לבצע, ולא משנה מי המבוגר שיסביר שיש בה חשש סכנה עד סכנה ממשית, ישתנו סדרי בראשית והוא יטפס, יקפוץ, יהנה מאותה חוויה מרוממת ומסוכנת.

אולם, גולת הכותרת הכואבת של ילדים 'בלתי שגרתיים' אלו, היא העקשנות, ואף החוצפה במידת מה, מול הוריהם. כאשר הם מחליטים שברצונם לבצע פעולה כלשהי או להימנע מפעולה מתבקשת אחרת, יתהפך העולם ויגבילו ההורים אותם ככל יכולתם ואף ישתמשו באיומים מרומזים או מפורשים, והילד יעמוד על שלו.

המאמר נכתב בלשון זכר, אולם הוא משמש לשני המינים כאחד… גם ילדות כאלה ישנן ולא מעט. והוריהן נחרדים אף הרבה יותר מעמיתיהם הורי הילדים, בהבינם שדווקא טבעה של הילדה היה אמור להיות רגוע נינוח ומקבל יותר, וכאשר מגלה הזאטוטה סימני עקשנות עד מרדנות שכאלה, הרי שמדובר ביצירה לא שגרתית עד הפוכה מדרכו של עולם ממש.

להורים כאלה אני נוהג לומר את המשפט המרגיע הבא: "הבן שלכם יהיה אחד מהשלושה: או תלמיד חכם מגדולי הדור בעם ישראל, או מחזיק תורה גדול שיתמוך בהונו העצום או בכישרונו הגדול בעולמה של תורה, או, חלילה, ראש כנופיית הצווארון הלבן שבדור״.

לאמר, ילד שאינו שגרתי, ילד שלא מוכן לוותר על מאווייו ורצונותיו, ילד שרוצה לקבל הכל כאן ועכשיו, אמנם צריך להתחנך בכדי לעלות על דרך המלך ולמצות את הפוטנציאל הטוב הטמון בו. אולם אל לנו להזניח או להתעלם מאותו כח רצון נדיר, ומאותה נחישות עיקשת ומאותן תעצומות נפש, אשר באמת אינם מתאימים לבני גילו, ודווקא הם אלה המגלים לנו כי לפנינו ניצב אחד מגדולי האומה בדור הבא לטוב או למוטב.

נחדד את הדברים יותר.

הורים שבחוסר הבנה ובחוסר ניסיון "יעקרו" לילדם את אותן תכונות מיוחדות, לא ייחשבו ככאלה שניצחו בקרב החינוך אלא להיפך – הם יואשמו בכך שלקחו ילד עם פוטנציאל להיות אדם גדול ומיוחד והפכו אותו למשהו שגרתי ואפור.

בכל תחום – הן בתחום התורני, הן בתחום העסקי והחברתי והן בתחום "הבעייתי" – תמיד יהיו את אלה שימתינו להוראות ויפעלו על פיהן, ואת בעלי כושר המנהיגות שיחלקו את אותן הוראות. ההבדל שביניהם נעוץ, בין היתר, בתפקיד אותו הועיד להם הקדוש ברוך הוא מראשית דרכם. את אותם שזכו להיות בעלי כישרון של הנהגה וניהול, חנן ה' יתברך בנחישות יתר, בעקשנות יתר ובאמונה מנצחת בכך שכל אשר יעלה על דעתם הוא זה שיקרה בפועל.

״הם לא נועדו להיות אלו שילמדו את ספרי וסיפורי ההיסטוריה של הדורות הקודמים, אלא אלו שיעצבו במעשיהם את ההיסטוריה עליה ילמדו ויספרו בדורות הבאים״ (ד״ע).

הורים ש"זכו" [ממש כך] בילד שכזה או בילדה שכזו, עליהם להבין שהקדוש ברוך הוא סמך על כושר שיפוטם ודרך חינוכם, כאשר הפקיד בידם נשמה גדולה לב ענק ומח עצום שכאלה, אשר אמורים להיות מובילי דור העתיד. בטעות של רגע ניתן יהיה להמיר את גדול הדור הבא בפרחח של הדור הבא, מה שיגרום לבכייה לדורות, לא רק להם כהורים, אלא לכל עם ישראל בארץ ואולי גם בעולם כולו.

איך אם כן אמורה להיות דרך החינוך לזאטוטים בעלי מנוע אדיר שכאלה?

דרך אגב, בענין המנוע, לפני שנים, כאשר ביקר מר חמי הי"ו עם שלישיית ילדיו הקטנטנים בביתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א, קיפצו השלישיה והשתובבו כדרכם של ילדים. חמי שחש שלא בנוח מגדול הדור וביקש להתנצל, שמע ממנו את המשפט הבא: "מה אתה רוצה מהילדים האלה? הם ילדים עם מנוע של משאית שנמצא בגוף כל כך קטן. תן להם שישתובבו, עֶדְייָם לגדולות".

ולענייננו, הגמרא הקדושה מלמדת אותנו את דרך החינוך לילדים בכלל, ו׳לילדים שאינם שגרתיים׳ בפרט, וכדלהלן:

"יצר, תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (סוטה מז ע"א). לאמר, עם כל הכבוד לכוחו יעילותו ונוכחותו הקריטית של ׳כח הדוחה׳, דהיינו הכח המחנך לגבולות בסגנון: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ" (משלי כט, יז) ו"חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (שם יג, כד), עדיין הכח הגדול והמרכזי של החינוך אמור להיות הכח המקרב, כח החום והאהבה "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (שם כב, ו).

במקרה בו זכית לילד עם כחות ותעצומות נפש נדירים, אל תהרוס לו אותם, במיוחד לא מתוך כוונה לתקן, שמור על הכוחות הללו ונתב אותם לכיוונים חיוביים.

ובטרם נביא דוגמאות לכך, אסביר ברשותכם מה גרם לי לדבר על כך דווקא בפרשה נאווה ומחכימה זו.

בפרשתנו, יעקב אבינו מתכונן למלחמה אל מול אחיו עשיו בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. כל אחת מהדרכים לכאורה סותרת את חברותיה. מי שמביא מתנה, לא מנהל מלחמה. ומי שסומך על התפלה, לא בונה את עתידו על דרך אחרת. ובאותה מידה, מי שמנהל מלחמה, לא סוטה מהמטרה לכיוונים אחרים העלולים אך להפריע למטרתו הסופית. אולם, יעקב אבינו מלמדנו שאין סתירה בין הדברים. אדם שלא מנהל את אורח חייו על פי רגשות ועל פי לחצים וכאבי בטן, אלא על פי דעת תורה ובהוראות המוח, יודע לנהל בו זמנית שלוש חזיתות ולהצליח בכולן.

ונעבור לדוגמאות:

בשעת מלחמה, דהיינו בשעה בה הילד הופך עולמות בכדי להשיג את רצונו, איננו משמשים כמחנכים, משום שאין את מי לחנך בשעה שכזו. בשעה זו אנו רק ממזערים נזקים, שומרים על הילד לבל יטיל את חיתתו על האחרים, כובלים אותו בחיבוק אוהב, ומנסים ככל יכולתנו לצמצם את זמן המלחמה למינימום האפשרי.

את החינוך מעניקים בשעות של רגיעה, בשעות בהן אין צורך להדגיש את הגבולות אותם אנו מציבים בשעת המלחמה, אלא להיפך את החום והאהבה והמחמאות אותם אנו מעניקים לילדנו המוצלח והמדהים שמצליח פעם אחר פעם "להפתיע" אותנו עם אצילות רוחו ועדינות נפשו.

ביום בו יוותר ילדינו הקט לאחיו הפצפון "בלי כוונה ממש", יקבל אשד מחמאות שיהפכו עולמות. אולם יותר מכך – ביום בו יגונן על אחיו בחירוף נפש, או ביום בו ילחם למען מטרה נעלית, כגון להשתתף בתפילה ארוכה או בלימוד רצוף, ששם בעצם הוא משתמש בתכונות נפשו המיוחדות לטובה, יום זה יהיה יום חג. ביום זה ישמעו כל בני המשפחה, כולל השכנים והסבתות מארבעת הצדדים, עד כמה נכדם ונינם הבוגר, האחראי, האמיץ, הנחוש והבלתי מתפשר עמד על רצונו לעשות טוב ולא הרפה עד לאחר סיום המסע בהצלחה.

בדרך זו, לא רק שלא ידוכאו תכונות הנפש הנדירות הללו, אלא להיפך, הן יהפכו לנכסי צאן ברזל בלבו של היניק. הוא יבין שעם אותן כחות ניתן לחולל את הדברים הטובים והמפתיעים ביותר בעולם, והוא יעשה הכל בכדי שספר ההיסטוריה הבא יכלול ספורי גבורה על בעל תעצומות נפש שהשכיל לנווט את כחותיו למען עמו ומולדתו בחירוף נפש ובתבונה נדירה.

הורים יקרים! הילדים האמיצים, העצמאיים, העקשנים, רוב רובם של  המוגדרים כ'היפר אקטביים' בלע״ז], הם הילדים המיוחדים ביותר, והם המנהיגים הטובים ביותר שצומחים כאן לנגד עינינו. ניקח עליהם אחריות, נשפר את יכולותיהם ונעדן את מידותיהם. אולם במקביל, בל נשכח ובל נזניח את היכולות והכוחות הגדולים כל כך הטמונים בהם, גם אותם יש לטפח וגם בהם יש להשתמש בצורה מבוקרת ונכונה.

בברכת הצלחה רבה להורי מנהיגי דור העתיד ובעצם לכולנו, למעננו, למען בנינו, למען דור העתיד ולמען כל עם ישראל.

וברוכים תהיו!