פרשת שופטים תשע"ח.

אכיפה תורנית

בפרשת השבוע, פרשת שופטים, הדין הראשון מלמד אותנו למנות שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר. השופטים פוסקים את ההלכה, והשוטרים מענישים במכות קשות את מי שלא מקבל לעשות כדבריהם. וכך, עם ישראל כולם מקיימים את מצוות התורה לחיים טובים.

גם כשאין תובע ונתבע, והשופט רואה יהודי נכשל בעבירה ולא פורש וממשיך להיות חוטא, נותן השופט הוראה ומכין אותו מכות נמרצות ומיד חוזר בו ושומר את מצוות התורה. ואם מתעקש ולא נכנע, מצוה להכותו עד שימות. וחז"ל אומרים (כתובת פו.), אומרים לו: "עשה סוכה", ואינו עושה, "עשה לולב", ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו. וכן, בגמרא (סנהדרין מו.), בית דין מכין ועונשין כדי לעשות סייג לתורה. וכן, הרמב"ם בהלכות גירושין (ספ"ב), כאשר הבעל מסרב לתת גט לאשתו כשחייב לגרשה על פי ההלכה, מכין אותו עד שיאמר "רוצה אני".

ויש להבין

השאלה בפרשה – למה הפסוק הראשון בפרשה נאמר לכלל ישראל בלשון יחיד – "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יח), וכך המשך הפסוקים: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (שם שם כ), וכן פסוקים נוספים הכל בלשון יחיד, בו בזמן שהציווי הוא לכלל ישראל?

ועוד יש להבין, וכי כל אדם יכול להעמיד שופטים ושוטרים? הרי זה אחריות גדולה מאד לדעת באמת מי מתאים לכך לעשות דין בין אדם לחבירו! ומפורש בגמרא (סנהדרין ז:), שעונש נורא ניתן כאשר עושים מינוי לדיינים שאינם מתאימים באמת לדון בשלמות בדיני ממונות. וגם משה רבינו, כשציוה אותו ה' יתברך למנות דיינים, היה קשה מאד למצוא דיינים מושלמים (עיין מד"ר פרשת משפטים). והפסוק הראשון בפרשה מצוה עלינו " תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".

בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו

ובעלי המוסר מבארים כאן יסוד נפלא, גדול וחשוב מאד כיצד יכול האדם להגיע להשגות גדולות של סייעתא דשמיא והצלחה במעשיו תמיד. וזה בעצם מאמר חז"ל (מכות י:), בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו. כלומר, הרוצה ללכת בדרך טובה, מסייעים אותו מהשמים. ומבאר המהרש"א (שם), כח המחשבה, הדיבור והמעשה של האדם, בורא לו מלאך למעלה. וכפי רצונו ודעתו של אותו אדם, מוליכים אותו המלאכים הנבראים מאותו רצון ומחשבה, עיין שם.

ולמדנו מדברי רבינו המהרש"א שעל ידי מחשבה ורצון ניתן לברוא מלאכים, אשר מסייעים לנו מאד מאד בעבודת ה' יתברך. וזה כל רגע ורגע בחיי יום יום. וגם בעולם הבא מפורש בגמרא (סוטה ג:), כל העושה מצוה, מקדימתו והולכת לפניו לעולם הבא. וכן, בגמרא (כתובות קד.), בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, שלוש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו, עיין שם. ואלו המלאכים שנבראו על ידי הצדיק במצוות שעשה. ובזוהר הקדוש מובא, שעובד ה' עושה מצוה בשמחה ונברא מלאך שמח. ולהיפך, נברא מלאך פצוע, חלש וחולה, עיין שם.

ומכאן, שמעשיו היקרים של עובד ה' ורצונו ומחשבתו פועלים ועושים רעש גדול בשמים. רצון, אותיות צנור. והוא מחובר ממש במעשיו לעולמות העליונים. ומפורש כן בתנא דבי אליהו (זוטא פ"ג אות ד), אם עושה אדם עצמו צדיק ומדבר אמת, מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך צדיקים ומדבר אמת, ולהיפך להיפך, עיין שם. והדברים נוראים!

מלאך מיוחד של חודש אלול

ומכאן לחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, חודש של ימי רצון. כאשר בן אדם מקבל על עצמו ועושה ומכוון 40 יום של סדר יום רוחני, סדר יום תורני, כל שעה וכל דקה עם חשבון בעבודת ה', אז בודאי נברא בשבילו מלאך מיוחד של חודש אלול. מלאך אשר שומר עליו ונותן לו כח להשכים לסליחות, להתמדה בתורה, לחזרה בתשובה, כי זה מה שביקש אותו אדם וזה מה שרוצה וזה מה שחושב. ומקיים בעצמו את הפיוט המפורסם בסליחות: "בן אדם מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים". וכידוע, מגדולי ישראל שהיו דיינים ומורי הוראה, ובחודש אלול היו מרבים בתפילות ותחנונים וסליחות יותר מכל השנה (ועיין שע"ת סי' תקפא סק"א).

מכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך מיוחד

והמהרש"א (מכות י:) הוסיף לבאר, שהמלאך שאמר בזמן העקידה לאברהם אבינו "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (בראשית כב, יב), זה המלאך שנברא מהמצוה הגדולה והעצומה של העקידה שעשה אברהם אבינו ע"ה. וכן, המלאך שהסיט את בלעם והבהיל את האתון שתרבץ תחת בלעם, זה המלאך שנברא ממעשיו הרעים, עיין שם. וכן, מנוח, אביו של שמשון הגיבור, אשר שאל את המלאך שבא לבשר לו על לידת שמשון מה שמך, וענה לו "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי" (שופטים יג, יח), והוא פלאי (עיין שם). וביאר המלבי"ם (שם) בשם מדרש רבה בפרשת נשא (פרשה יו"ד, אות ה), שמו של המלאך לפי השליחות ששולח אותו הקדוש ברוך הוא. והפסוק אומר "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'" (במדבר ו, ב). ובנזירות המלאך נקרא פלאי, עיין שם.

והרמב"ם (ספ"ו מהלכות מזוזה) מלמד אותנו שהציצית בבגדו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו, הן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, עיין שם. וחז"ל אומרים (שבת נג:), בהמה אין לה מזל, אדם יש לו מזל. ופירש רש"י (שם), מלאך שלו המליץ עליו, עיין שם. וזה בבחינת: "רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר" (שמואל א ב, ט). פסוק שאמרה חנה הנביאה.

ולמדנו מכאן, שניתן להגיע להשגות גדולות בעבודת ה' יתברך, ומלאכים מהשמים מחזקים ועוזרים בבחינת: "בא ליטהר מסייעין אותו" (יומא לח סע"ב).

"לא יהיה לכהנים הלוים, כל שבט לוי, חלק ונחלה עם ישראל"

ובזה מובן הפסוק בפרשה על שבט הלוי: "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל" (דברים יח, א). ופירש רש"י, לא בביזה ולא בארץ ישראל, וה' הוא נחלתו. ומבאר בספר החינוך שפסוק זה כתוב בתורה בכמה פרשיות, והכוונה בזה, מאחר ושבט לוי עובדים בבית המקדש ומשרתים בקודש, צריך שיהיו מנותקים לגמרי מהגשמיות, מהחומריות, מהכסף, מהנחלה בארץ, ובזכות הפרישות הגדולה הזאת, זוכים לדבקות והשגות גדולות בעבודת ה' יתברך בבית המקדש.

וכידוע מהרמב"ם (ספי"ג מהלכות שמיטה ויובל) על שבט לוי שהם מובדלים מדרכי העולם והם חיל ה' יתברך. והוסיף הרמב"ם ללמד אותנו – כל איש ואיש מכל באי העולם יכול לקבל על עצמו לעמוד לפני ה', ומנתק מעצמו עול חשבונות הרבים, הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. ויזכה גם בעולם הזה לכל מה שצריך לו כמו הכהנים הלוים, עיין שם.

וזה מתאים לכל יהודי ובעיקר בחודש אלול, שזה בבחינת "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ו, ג), וכן הפסוק: "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שם ב, טז). ומפרש רש"י, שה' יתברך רועה את צאנו בשושנים, במרעה טוב ונוח ויפה, עיין שם. כלומר, יש כאן קבלה גדולה מלמטה ושפע רוחני גדול מלמעלה.

וזה התוכנית התורנית בחודש אלול, וזה הפסוק הראשון בפרשה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (דברים טז, יח). כלומר, תתן לעצמך כח חזק של עלייה רוחנית.

בסיכום, הכנה נכונה בחודש אלול בעבודת ה' וסדר יום תורני בלימוד התורה ובתפילה ובסליחות ובלימוד המוסר, ואז מכל אלו נברא מלאך מיוחד לחודש אלול, אשר תומך ועוזר ומחזק ומסייע במשך 40 יום, וזוכים לחתימה טובה במוצאי יום הכיפורים, לשנה טובה ברוחניות ובגשמיות לכל עם ישראל, אמן ואמן.