שלום וברכה מורי ורבותי!

במסגרת הדברים הבוערים, שוחחנו בשבוע שעבר על הזכות להיבחר להיות האבא והאמא של ה'מנהיג של הדור הבא'. דיברנו על המעידה העלולה לקרות להורים שכאלה מכך שחס ושלום וחס וחלילה ידכאו בטעות ומתוך 'כוונות טובות בלבד' את כישורי המנהיגות של ילדם, והזכות העצומה לטפח את אותם כישורים ולהוביל בבטחה את המנהיג של הדור הבא לייעודו הרוחני והגשמי.

והשבוע נדבר על האפשרות לבחור בלהיות האב והאם של 'המנהיג הבא', גם אם מראש, רשמית, לא נועדת להיות כזה.

"יום אחד חזר תומס הקטן עם מכתב מהמורה בבית הספר. חרף גילו לא ידע תומס עדיין קרוא וכתוב, ולכן הגיש לאימו את המכתב בתמימות. האם קראה את המכתב, וכשדמעות בעיניה חיבקה את בנה הזאטוט, ואמרה את המילים הבאות: נכתב לי כאן על ידי המורה, תומס כשרוני מדי לרמת כיתת הלימודים ורמת בית הספר בכלל, ולכן אבקש שמעתה לא יגיע יותר לבית הספר, אלא ילמד בבית את הלימודים ברמה הגבוהה יותר האפשרית באופן פרטי. תומס צהל לשמע דברי אימו, ואכן מאז היה נשאר מדי יום בבית ולומד עם מרת אימו בחברותא את הלימודים ברמה הגבוהה ביותר".

"במהלך השנים, גדל תומס הקטן והפך לממציא הדגול – 'תומס אלווה אדיסון'. ששניים מתוך אלף ותשעים ושלוש ההמצאות הנעלות שהביא לעולם היו שדרוג נורת החשמל והטלפון".

"לאחר פטירתה של אימו, חיטט מר אדיסון במסמכיה ומצא את המכתב המקורי אותו קיבלה מהמורה בזמנו. במכתב היה כתוב כך: לכבוד הגב' אדיסון, בנך תומס טיפש ולא מבין כלום במהלך השיעור. לא נוכל להחזיק אותו יותר בבית הספר, ואנו מבקשים ממך להשאירו בבית. מר אדיסון הבין שאימו הנערצת ניצלה את בורותו בקריאה והקריאה בפניו מכתב הפוך לחלוטין ממה שנשלח על ידי המורה. באותו יום הזיל מר אדיסון דמעות כמים, וביכה מחדש את מותה של אימו שבחוכמתה העניקה לו את חיי החכמה להם זכה" (מקורות זרים).

מורי ורבותי! לא בהכרח שהבן שלך נולד באמת עם הכישרון או עם הכוחות הדרושים ל'מנהיג הדור הבא'. אבל גם אז, רק אתה בכחך הגדול ובידך הנטויה, יכול להפוך את הזאטוט מ'סתם עוד ילד' לאחד מהילדים שהולכים מיום ליום ונהפכים לגדולי הדור הבא.

למורה בבית הספר אין את הזמן והיכולת להתייחס לכל ילד כאל בן יחיד, הוא נמצא בכיתה של בין עשרים וחמישה לשלושים תלמידים במקרה הטוב, והוא אמור להתייחס לתוצאות אותן מניבים הילדים בזה הרגע. הוא לא באמת יכול לגלות בילד כישרונות חבויים סמויים או 'לא קיימים', וכל שכן וקל וחומר שלא 'לשכנע' את הילד שהוא 'באמת' מבין גם כאשר הוא לא באמת מצליח לעשות זאת.

לך בתור אבא ולך בתור אמא יש את האפשרות הזו! וניתן לעשות זאת גם במהלך יום עמוס ביותר וגם במהלך העליות והמורדות של משעולי החיים.

ואיך כל זה קשור לפרשתנו הנאווה?

יעקב אבינו לאחר שנים של סבל וייסורים, מגיע כביכול אל המנוחה ואל הנחלה "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית לז, א). הוא מגדל את תריסר ילדיו בחום ואהבה אופייניים. והנה, את בן הזקונים שלו, יוסף, אוהב הוא יותר מכל בניו, ואף משקיע בו מעבר לשאר הילדים – הן ברוחניות והן בגשמיות.

מבלי להיכנס לדברי חז"ל הקדושים במסכת שבת (י' ע"ב) המלמדים אותנו ש"לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים", יש להשים לב בפרשתנו לנקודה מדהימה.

יוסף הקטן, בן התפנוקים, מי שעזב את סינרה של אימו בינקותו ונצמד מאז לאדרתו של אביו. מי שבמבט ראשון היה אמור להיות ילד שאינו מסוגל לשרוד את משברי החיים השגרתיים, מתגלה כבעל חוט שדרה מברזל הצולח ללא קושי בור המלא נחשים ועקרבים, מכירה למדיינים סוחרים עבור דרך ישמעאלים, עבדות בבית שר הטבחים, והחמור מכל – שהייה ארוכת טווח בבית האסורים.

כשיוסף רואה את פני שר המשקים ושר האופים שלא כתמול שלשום, הוא שואל אותם בפליאה: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם" (בראשית מ, ז). שאלה מוזרה לכל הדעות לשוהים בבית האסורים. כי הרי איזו סיבה יש לאדם הנמק בבור הכלא לחייך ולהאיר פנים?

ובפרט אם נזכור שלא מדובר בבתי הכלא של ימינו שבהם עוד איכשהו ניתן לאכול לשובעה ואף להתקדם במדעים. מדובר בבור אליו השליכו את המורדים במלכות, ואשר לא תהיה חברת ביטוח בעולם שתואיל לבטח את אי מי מהנכנסים אליו! ניתן היה למות מבלי שיהיה מישהו שישים לב לכך.

ויוסף לא רק שאינו משלים עם 'פרצופים שאינם שמחים במיוחד', אלא עוד עומד ותמה באוזניהם מדוע פניכם רעים היום?

התמוהה יותר היא תשובתם של שר המשקים ושר האופים. "חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ" (שם, ח). כלומר, אנו מסכימים אתך יוסף שהיה עלינו לחייך מבוקר עד ערב, אנו מסכימים אתך שאין מאושרים מאתנו, אולם "חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ". כלומר, לא היתה השהייה בבור הכלא הטחוב והאפל סיבה מספקת לשר המשקים ושר האופים להיות בעלי הפנים הרעים היום, צריך חלום בלתי פתור לשם כך…

והתשובה לכך, מורי ורבותי! אמנם, בבית האסורים, מיום בו נכנס אליו יוסף לא היה רגע של עצבות, פחד ודיכאון עובר על השוהים בו. יוסף בכח אמונתו ובחוסנו הנפשי היה מגיע יום יום ושעה שעה אל חבריו האסירים, ומספר להם איזו זכות עצומה וגדולה היא לשהות בימים אלו במקום זה.

הוא היה מספר להם על ה' יתברך המוביל כל אחד למקום הטוב ביותר עבורו, היה מתאר בפניהם בצבעים ורודים את העונג לשבת בבור הכלא וליהנות מהארוחות 'על גבול' החמות והמזינות. הוא תיאר להם עד כמה אדם בחוץ חשוף לפגיעות ולאלימות מצד מחבלים, נוכלים, שודדי דרכים ושאר מרעין בישין, בעוד הם מוגנים ונמצאים תחת שמירתם המעולה של מאבטחים מחצר המלכות. הוא גרם להם לראות את האור בחיי היומיום ולא רק בקצה המנהרה.

ולכן, כל אסירי המחנה הגיבו בהתאם, ויום יום היו קמים מאושרים ושמחים, ופוצחים בריקוד עליז. ביום בו הם קמו עם פנים רעות, היה מקום לשאלתו של יוסף מדוע אינכם שמחים היום, כי זה לא היה דבר שבשגרה, זה לא היה משהו שרגילים אליו בבית האסורים העליז הזה.

את מנת הכח הראשונה אותה קיבל יוסף הצדיק ועמה זכה לעבור את משברי החיים בטוב ובנעימים, ניתן לזקוף לאמונתו בקדוש ברוך הוא והבנתו שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן נגזר עליו מלמעלה (חולין ז' ע"ב), והדבר הטוב ביותר לאדם הוא לעבור את המסלול אותו בחר לו ה' יתברך. אולם, מעבר לכך, ברשותכם, ברצוני לומר דבר נוסף.

דווקא הפינוק היתר לכאורה, וחלומות המלכות אליהן נחשף יוסף בילדותו, הם אלה שעמדו לו לכח עזר וסיוע במשברים הקשים ביותר שאין הדעת סובלתם לאדם מבוגר וכל שכן וקל וחומר לנער עול ימים. יוסף הצדיק עבר את המשברים הללו בתחושה ובהבנה שאוטוטו הולכים ומתגשמים חלומות המלכות אותם חלם על עצמו בילדותו, כשרגשות האהבה אותם העניק לו אביו בכל מהלך ימי ילדותו נותנים לו את הכח ואת החוסן לעבור גם שלבים קשים אלו.

ללמדך, שגם כאשר ילדך לא נועד לגדולות, אתה הוא זה שיכול להפוך גם אותו לאחד ממנהיגי הדור הבא, או לחילופין: "אין ילד שלא נועד לגדולות".

לפני שאתם כהורים מגביהים את קולכם על ילדיכם, לפני שאתם מחדדים את לשונכם בכדי לדקור אותו באיזושהי מילה כואבת, לפני שאתם אפילו מנסים לעשות את הפרצוף הזה של ההורה המסכן שלא זכה לקבל את הילד הטוב והמוצלח והמושלם [וילדים קולטים כאלה פרצופים עוד בטרם אנחנו כהורים חשבנו לעוות את פנינו לכיוונם]. זכרו! המנהיג של הדור הבא עומד לפניכם, ויש לכם את כל הזכות לגדל אותו ולהוביל אותו לכך אף מעבר למימדיו הטבעיים. אולם, באותה מידה, יש לכם את "הזכות" לאבד את המנהיג הבא ולהפוך אותו ל'חסר עמוד שדרה' במקרה הטוב עד 'חסר תקנה' במקרה הגרוע יותר.

יזכנו ה' יתברך לאורך רוח, נחת ושלווה פנימיים וחיצוניים, עמהם נזכה לחנך את בנינו בדרך הטוב והישר ולסייע בידם להיות מנהיגי דור העתיד למענם, למען כולנו, למען עם ישראל, אמן.

ברוכים תהיו!

תשובההעברה