כבוד הרבנים הגדולים שנמצאים כאן, בראשם אחי הגדול, המרא דאתרא, הגאון רבי אברהם יוסף ה' ישמרהו ויחייהו. כבוד הרב הגדול, מעוז ומגדול, מקים עולה של תורה, רבי חיים רבי הי"ו, הוא ובנו היקר, רבי אליהו. כבוד כל הרבנים שנמצאים כאן, כבוד שלוחא דרבנן, רבי חיים זברלו, שעושה ומעשה, שימשיך עוד לעשות כהנה וכהנה. קהל קדוש, מורי ורבותי…

הייתי עכשיו בחלוקת פרס על שם מרן האבא זצ"ל, שעשו בתל אביב. היו שם, בן פורת יוסף, מאות אנשים. וזו השנה הרביעית שעושים את זה. אני כיהנתי כיושב ראש ועד השופטים. כל החבורות, אלו שעלו לשלב הגמר, הגיעו אצלי.

אני ראיתי את החבורות, ונהניתי מאד לראות איך בחורים צעירים, ספרדים שלנו כולם, שוקדים על הלימוד, יושבים וכותבים תשובות, מוציאים פסקים, דברים חדשים שלא כתבו אותם באחרונים. הם צריכים ללמוד דבר מדבר, להביא ראיה, לדחות ראיה. דברים חדשים, אמרתי דווקא את זה אנחנו נבדוק. מה ההלכה בדבר הזה. מותר לקחת רימון, לשים ביד, לסחוט ושיצא המיץ בין האצבעות? דברים יפים, דברים חדשים, והכל מסתעף. ברוך ה', הרבה תורה. מי היה מאמין שבתל אביב יהיה ככה הרבה תורה, ציבור גדול של אברכים. ברוך ה' עולם התורה הספרדי התפתח בצורה שלא יאומן.

אני סיפרתי פעם שבחודש אלול תשכ"ט נפטר הרב כהנמן, ראש ישיבת פונוביז'. מרן היה אז הרב הראשי לתל אביב. בדיוק אז עבר מירושלים לתל אביב. כשנפטר הרב כהנמן, אבא הלך להלוויה והצטרפתי אל אבא להלוויה. היו שם הספדים באידיש. הרב שך, הרב רוזובסקי, הרב פוברסקי. כל מי שהיה שם דיבר באידיש. מרן לא ידע אידיש, ידע ערבית… מה עשה? הוא אמר משניות בעל פה קצת בקול רם כדי להשמיע לאוזנו וגם לאוזני. אמר משניות מסכת ברכות, מסכת שבת, מסכת עירובין, כמה מסכתות אמר אותן בעל פה. היה הרבה זמן ההספדים.

נגמרו ההספדים והחלה ההלוויה ללכת. ואז אני בתור בחור צעיר מסתכל ואני מחפש ספרדים ולא מוצא. כולם אשכנזים, בני ברקים. אמרתי לאבא: "אבא, תסתכל תראה, יש פה אלפים, יש פה רבבות, היכן הספרדים שלנו?". מרן הרים את הראש, אני זוכר, מסתכל על הציבור ואמר לי: "נכון, אתה צודק, כולם פה אשכנזים, אבל תדע, יבוא יום וגם לנו יהיה ככה בני תורה". זה היה לפני חמישים שנה, רבותי! והיום רואים את זה. בזכות אותם עסקני ציבור, אותם שלוחא דרבנן שהם עוזרים ומסייעים בכל דבר של קדושה.

יש כסף במדינה, אל תפחדו. כשנבחרתי לרב, כתבתי איזה מכתב למישהו. היה איזה טעות באות אחת. לקחתי 'טיפקס' לתקן. צחקו עלי במשרד: "מה 'טיפקס'? נוציא עוד אחד חדש. מה אנחנו חוסכים בדפים?". הוציאו עוד פעם. יש כסף ברוך ה', רק צריך להוציא, והכל בצורה חוקית. העיקר לעזור לעולם התורה, לעזור לבני הישיבות, להרחיב את מספר בני התורה, להתרחב עוד ועוד ועוד, וגם לעזור לבעלי בתים.

מרן אף פעם לא הזניח את הבעלי בתים. יש ראשי ישיבות שאין להם שום קשר עם בעלי בתים. יש להם את הישיבה שלהם, את ההרכב שלהם וזה לא כבוד להתעסק עם בעלי בתים מבחינתם. מרן לא אהב את זה. מה זה עם ישראל? רובו של עם ישראל בארץ, בעולם כולו זה בעלי בתים. צריך לתת להם שיעורים בהלכה ולהפיץ את התורה.

מי כמו רבי חיים הי"ו שהקים כאן במקום הזה כתרה של תורה. ברוך ה', המקום הזה לפני שנים היה פה צריף. אני זוכר שסיפר לי שמרן האבא היה כאן עוד לפני שהקימו את הבניין הזה, היה עפר, הוא תמיד היה מחזק. רבי חיים הי"ו שימשיך לעשות עוד כהנה וכהנה בעזרה שלכם, ובעזרה של העסקנים של שלוחא דרבנן, שימשיך עוד להפיץ תורה ויראה יחד עם אחי, הגאון הגדול רבי אברהם.

 אני לא יודע, אני מתאר לעצמי, הוא עכשיו פנוי יותר. אז הוא יכול לתת פה שיעורים במקום הזה, אז רבי חיים ינצל אותו. מלא וגדוש, לא חסר איזה שיעורים לתת. בכל אופן, יזכה להגדיל תורה ולהאדירה, יזכה לזכות את הרבים, לארגן שיעורי תורה, להרחיב את הכולל, להרחיב את הישיבה הקדושה. ואני מברך את הבן היקר, רבי אליהו, שהוא כל הנטל זה עליו, הוא עושה הרבה. יזכה לראות נחת מכל יוצאי חלציו, יזכה להמשיך לזכות את הרבים, ותעשה עוד כהנה וכהנה, יגדיל תורה ויאדירה. נזכה כולנו לגאולה שלמה, אמן ואמן.