מורי ורבותי!

אברכים יקרים, רבנים חשובים, המזכים את הרבים. ומורי ורבי הרב שמואל יונה, מעיר הקודש בני ברק שהגיע לכאן היום לכבד את המעמד הקדוש הזה.

והקהל הקדוש, תומכי תורה, אוהבי תורה, מחזיקי תורה, עושים למען התורה.

ואחרון אחרון חביב האברכים היקרים שלנו, שעליהם העולם עומד.

כשיש תורה, יש ברכה, יש גשם, יש הצלחה, כוח התורה פועל בעולם. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה).

מה היה בחולון לפני כשלושים שנה, ארבעים שנה? מה היה בתל גיבורים, מה היה? סכנה! אולי זה אפילו לשון הרע…

היום, כוח התורה בחולון, כוח התורה שלנו מוריי ורבותיי! שכונת תל גיבורים מלא תורה ויראת שמיים, מלא אברכים.

מי שינה את השכונה? מה שינה את השכונה? כוח התורה. כשיש תורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז). איך רש"י אומר? "כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" (דברים לב, ב), כמו שהדשא והעשב, המים מצמיחים אותם, המים מגדלים אותם, מי שלומד תורה הוא גדל לדרך ארץ, לענווה, לצניעות, לעין טובה, ללב טוב, לשלום בית, למעשים טובים.

מאיפה בא כל זה? מכח התורה.

בעירנו חולון זכינו שבית המדרש "עטרת חכמים" מלא תורה, מלא יראת שמיים, והגענו היום ללמעלה ממאתיים אברכים עוסקים בתורה יום ולילה, "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (תהלים קלו, ב).

והכל בזכות תומכי התורה היקרים שלנו, הציבור יקר, "הזבולונים" שיום ולילה "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (שם קכח, ב). הם עושים למען התורה, יודעים שהעיקר זה התורה, התורה שומרת עליהם, התורה מביאה להם הצלחה. כל יום כל התורה שלומדים האברכים שלנו, כל יום, כל שעה, כל דקה, וכל שניה זה שומר על כל תומכי התורה, להצלחה רבה ולחיים טובים ולבית מלא ברכת השם תמיד.

מורי ורבותי! אני רוצה לספר סיפור.

רבי חיים מוולוז'ין לפני כמאה וחמישים שנה בערך, כמאתיים שנה, תלמיד של הגאון מוילנה, הייתה לו ישיבה, והיו לו בישיבה שלוש מאות אברכים, עוד לא הגענו לרבי חיים מוולוז'ין…

שלו שמאות אברכים לומדים עשרים וארבע שעות בלי הפסקה. כל מאה בחורים לומדים שמונה שעות, שמונה, שמונה, שמונה, מאה ומאה ומאה, עושים משמרות, פלא פלאות, שכוח התורה יחזיק את העולם. מידי פעם הוא היה שולח, או הוא היה הולך לתומכי תורה בוינה, רוסיה, כל החבר'ה שם, לגייס כסף למען התורה. הוא כבר לא היה צעיר, הוא שלח את האיש שלו, עגלון עם סוסה ותבן וקש, שולח אותם, מביא לו כתובות, "לך תביא כסף".

השליח בא לעשיר אחד שבכל שנה תומך בכסף, העשיר הזה רואה את הסוס ואת העגלון "מה זה, לא חבל על הכסף?", הוא אומר: "אין, אני לא רוצה לתת". הוא אומר לו: "תשמע, רבי חיים מוולוז'ין, כוח התורה, כל שנה אתה נותן", הוא אמר לו: "אני לא נותן".

עברו חודש חודשיים רבי חיים מוולוזין אמר: "מה עם העשיר הזה? אני אסע אליו". בא אליו רבי חיים בעצמו ראש הישיבה הגדול תלמידו של הגאון מווילנא. הוא אמר לו: "מה קרה, עשיר יקר? זכית לאושר ולברכה, מה עם התורה?" הוא אומר לו: "אדוני, אני רוצה לתת את הכסף לתורה, לפה של האברכים, זה שומר עליי, זה עוזר לי, אני אתן כסף בשביל הסוס? בשביל העגלון? בשביל התבן והקש? אני לא מוכן לתת".

רבי חיים הסביר לו: "אתה תכוון לשם שמים, "לחשוב מחשבות" (שמות לא, ד) כמו בצלאל ואהליאב, הכוונה קובעת. אם אתה תכוון לשם שמיים, למען האברכים היקרים, הכסף שלך יכנס למלגה החודשית שלהם. אל תדאג!". והעשיר השתכנע ונתן מה שנתן.

אני רוצה להוסיף משהו, חברים יקרים. העשיר ההוא היה עם הארץ, הוא לא מבין, ורבי חיים מוולוז'ין הלך לפי הראש שלו, לתת לו, שיעזור שייתן, מה הוא יעשה? אמר לו תכוון. אבל האמת היא רבותיי, ציבור יקר, מחזיקי התורה היקרים שלנו, צריכים לדעת, על ניקיון של בית המדרש, האוכל שאוכלים, כל מה שצריך, כל זה נקרא החזקת התורה, גם זו תורה, אם לא יהיה ניקיון, איך תהיה תורה? אם לא יהיה טבח שמכין אוכל, איך תהיו תורה?

אם לא תהיה ארוחת הצהריים שהרב אליהו, בני יקירי, כפיים לרב אליהו היקר שלנו מורי ורבותי! שהוא מכין ארוחת צהריים כמו סעודה, באמת סעודה של תורה, איזה טבח, איזו סעודה, כל יום בשמחה, בעין טובה, בלב טוב, זה נקרא תורה. אפילו מה שפה כעת רואים את התמונות האלה, הפרסומים האלה, הערב הקדוש הזה, זה נקרא תורה, זה מביא תורה, זה עושה למען התורה, זה מביא תורה לעירנו חולון מוריי ורבותיי!

אותו עשיר לא מבין, אי אפשר להסביר לו, אי אפשר לדבר איתו. הוא אמר לו תכוון למען התורה, "לחשוב מחשבות". האמת? כל מי שנמצא פה, חברים יקרים, כל ההשלכות שמסביב, כל האביזרים, אביזרי תורה, אביזרייהו של תורה, כל זה נקרא תורה, זה נקרא יראת שמיים.

רבותי! יש בתורה מצווה "השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" (דברים ח, יא), תמיד לחשוב על ה', מה הכוונה?

המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' א' ס"א בד"ה הוא כלל גדול) מביא שיש שש מצוות תדיריות, כל הזמן, יום ולילה: מציאות השם, השגחת השם, ייחוד השם, יראת השם, אהבת השם, אין עוד מלבדו, ולא תתורו, כל רגע ורגע. יש עוד מצוות: אהבה ואחווה שלום ורעות. בא ספר החינוך, אומר שאלה המצוות – כל רגע, הביאור הלכה הביא אותו להלכה.

מי שזכה לאהבת ישראל כל רגע ורגע, איזו דרך ארץ, איזה כבוד, איזה לב טוב, עין טובה, חבר של כולם, אוהב את כולם, מכבד את כולם, יודע להיות עניו וצנוע.

והנשים היקרות שלנו, איזו צניעות, איזה כיסוי ראש, לא פאה ולא מודה ולא שפיץ ולא שום דבר. אישה בבית הכי יפה לבעלה, ברחוב הכי צנועה. כמו בפרס, בתימן, במרוקו, כמו בכל ארצות המזרח שלנו, שהיו יודעים לשמור על הצניעות כמה שיותר.

רבותי! בעטרת חכמים, ברוך השם, האברכים שלנו עוסקים בתורה, לא רק תורה, תורה ודרך ארץ, תורה ויראת שמיים, תורה וקדושה, כמה שיותר. זו עירנו חולון, אלו האברכים שלנו, אין אברך אחד שאשתו לפי המודה, אין מקום אצלנו. אצלנו ברוך השם "עטרת חכמים עשרם" (משלי יד, כד), הכל תורה ויראת שמיים.

אני מקווה שהציבור היקר, אוהב תורה ולומד תורה, מבין מה זו תורה. ויש הבטחה של התורה, מי שמחזיק תורה, זו הבטחה בשולחן ערוך יורה דעה בהלכות צדקה (סי' רמ"ז ס"ב) "לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה, שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה לב, יז)". להיפך, זה מביא ברכה, מביא הצלחה, מביא ישועה. לא רק צדקה לעניים, שאפילו "פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד" (תהלים קיב, ט), אלא באופן מיוחד לתורה, גם שזה הולך לכל מה שלא יהיה, התוצאה – יש פה תורה? יש פה יראת שמיים? זה הדבר הגדול!

אני רוצה לסיים רבותיי, ולבקש מכולם. אני מאוד שמח שיש לנו כזה ציבור יקר, אוהב תורה, מכבד תורה, נשים יקרות ששולחים ויודעים שזה כספי המעשר שלהם למען התורה בעירנו חולון.

רבותי! כשהיינו בהר סיני עשינו הסכם עם בורא עולם (שמות רבה פרשה ל"ו), הנר שלנו בידו, זה הגוף, הנשמה, "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז), התורה שלו בידיים שלנו "כי נר מצוה ותורה אור" (שם ו, כג), זה הסכם עם בורא עולם. אנחנו נשמור על הנר שלו, על התורה, הוא ישמור על הגוף שלנו: הפרנסה, העבודה, ההצלחה, החתנים והכלות, ושלום הבית, וההנאות, והתשוקות, והבריאות, כל מה שצריך, הכל בידי שמיים. אבל יראת שמיים, החזקת התורה, כוח התורה, בידיים שלנו מוריי ורבותיי. להחזיק תורה כמה שיותר!

מי שמחזיק תורה עומד בהסכם עם בורא עולם, ואז תהיה סיעתא דשמיא שנוכל להמשיך הלאה, להרבות עוד תורה.

כמה מהאברכים שלנו כבר, אלה שפה יושבים, כמעט כולם יש להם קהילות, קהילות של תורה, של תשובה, של זיכוי הרבים, של יראת שמים, להם מגיע כפיים נוסף רבותי, הם מחזיקים את התורה!

אני שמש, מסתובב ברחובות. שמחזיקים ככה את התורה ומזכים את הרבים, זה הדבר הגדול. אני משתדל כל יום רבותיי בתפילה לכוון גם בשמע קולנו, בברך עלינו, וגם לפני הלימוד בשעה תשע בבוקר, על כל מחזיקי התורה.

יש לי גם ספרים שהרב אליהו סידר עם השמות של המחזיקים עם השמות שלהם, מונח בתוך דפים עם ניילון. מידי פעם אני מדפדף ומהזכיר את שמותיהם ושמות בניהם ומשפחתם. בגלל שאני שמש של בית המדרש, אז יש לי זכות או יש לי חובה להתפלל.

אני מקווה שזכות התורה תגן על כל תומכי התורה שלנו, וכל מחזיקי האברכים, כל אוהבי התורה. להצלחה גדולה, ולרפואה שלמה, לפרנסה טובה, ולחיים טובים. "עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר" (שם ג, יח).

ונזכה להמשיך הלאה לקדש שם שמים ברבים, להרבות כבוד שמים בעולם, ולהעמיד עוד תלמידים עם יראת שמיים טהורה. ובזכות זה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אהבה ואחווה, שלום ורעות. כבוד שמיים בעולם, הצלחה לכל עם ישראל. וזכות התורה של האברכים שלנו יעמוד לכל חיילי ישראל, לכל תושבי ארץ הקודש, לכל עם ישראל, להצלחה גדולה ולחיים טובים, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד, ד), אמן ואמן.