חובה קדושה לכולנו לעורר ולחזק תמיד על ענין אמונה בה' יתברך, ובעיקר בהשגחה פרטית. אשר כפי פרסומם וידיעת האמונה הגלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה (רבינו הרמח"ל בהקדמה לספר מסילת ישרים). ורבינו הרמב"ם מעיד על עצמו, שללמד אמונה ויהדות, יקר בעיניו יותר מכל לימודים אחרים (פיהמ"ש סוף מסכת ברכות). וזה נאמר על דורו לפני שמונה מאות שנה. והיום צריך לשנן ולעורר ולחזק הרבה יותר. והנביא חבקוק לימד אותנו "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד). וחז"ל דורשים (מכות כד.) שהאמונה זה יסוד של הכל. וזה מביא כח לחיות ולהסתדר בחיים. האמונה בה' יתברך מביא כח להרגיש שהכל מהשמים, והכל לטובה, ולא מקרה ולא טבע. אמונה בה' יתברך מביא כח להרגיש קשר חזק עם ה' יתברך. אמונה בה' יתברך מביא כח להרגיש שהכל מהשמים בלבד. אמונה בה' יתברך נותן כח לנפש. לא לכעוס ולא להתפרץ ולא להגיב. ולהיות מהנעלבין והנרדפין, עִם סבלנות גדולה, בבחינת "אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ" (תהלים פד, יג). כלומר, מאושר האדם שבוטח ומסביר שכל דבר זה מה' יתברך.

בעל נפש

מי שזוכה להשגות באמונה, הוא בריא בנפש. הוא אדון על הנפש. הוא השולט, בבחינת "צדיקים – ליבם ברשותם" (מדרש רבה בראשית פרשה לד אות י). כל פרט ופרט בחיי יום יום, מרגיש שזה מהשמים, ויש לו הרגשה כאילו ה' יתברך מדבר איתו. וכאשר מסרבים לדבריו, מאמין שה' יתברך לא מסכים. וכאשר יש עיכוב, מאמין שה' יתברך מעכב עליו. וכאשר קיבל מכה חזקה פה ושם, ומרגיש כאב גדול, מאמין שה' יתברך הכהו. בבחינת "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (חולין ז:). וזה בבחינת נבואה קטנה (עיין ברכות נה:). למעלה מכריזין, ולמטה שומעין. וזה ממש נבואה. ומי זוכה לכך? מי שהוא בריא בנפש, כלומר "בַּעַל נֶפֶשׁ" (משלי כג, ב). וביאר במצודת דוד "נפש משכלת למאוס ברע", עיין שם. ומי שלא זוכה, הוא "נֶפֶשׁ רָשָׁע"  (משלי כא, י) שהתאוה קלקלה אותו, ואינו רואה ואינו שומע ולא קולט נבואה קטנה. ורבינו הרמב"ם (שביעית פ"ה מ"ו) אומר עליו "התאוה ויצר הרע, סוגרים את עיניו", עיין שם. וכמובן, אם אינו בריא בנפש, אז הוא חולה נפש. חולה נפש לא רואה ולא שומע אמונה. בריא בנפש, רואה ושומע אמונה ומרפא את נפשו תמיד. והפסוק מעיד עליו "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ" (משלי יח, יד). ופרש"י לא דואג, אלא מקבל כל הבא עליו בשמחה ובחיבה. ופסוק נוסף מעיד עליו, "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה" (משלי יז, כב), ופרש"י "שמח בחלקו, פניו מאירין", עיין שם. וכל זה סימן לבעל אמונה אשר הוא בריא בנפש. והנפש מרפא את הגוף. ורבינו הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ו) משבח בעל נפש שמתגבר על התאוות האסורות, עיין שם. וכמובן שזה מכח האמונה כך ציוה ה' יתברך. ויש להתפלל על כך ולכוון בברכת רפאינו כשאומר לכל תחלואינו, חולי הנפש וחולי הגוף (עיין כה"ח סימן קטז ס"ק ב).

מודע ותת מודע

היום ברפואה, מטפלים בכל מיני בעיות רגשיות ונפשיות וגופניות, רחמנא ליצלן, במודע ובתת מודע. כלומר, כאבי גוף זה במודע. לחץ דם, אולקוס, חולי סוכר, חולשה בלב, הן וכיוצא בהם רחמנא ליצלן. ופעמים רבות זה בגלל תת מודע, כמו מתח ודאגה ועלבונות ודכאון ועצבות. שבגוף לא רואים כלום, ומחמת בעיות נפשיות, הנפש דוחה את הכל לגוף, כדי שהגוף יהיה בטיפול רפואי, והנפש תהיה רגועה קצת. וזה מחסדי ה' יתברך שהנפש תחזיק את הגוף. וידוע המעשה בחולה שהיה במצב קשה, והרופאים אמרו, אין מה לעשות, ויש להתכונן לגרוע ביותר. והיה לו בן אברך, בן תורה, ושינה את הענין מקצה לקצה. ואמר לאביו שהרופא אמר שהוא מרגיש מצוין ונראה טוב, והתוצאות והבדיקות מצויינות, ועוד מעט חוזר הביתה. וכך היה. שהתרפא וחזר לבית. וכמובן עם הרבה תפילות וקבלות. נשמה בריאה בגוף בריא. והנפש מקשרת ומסייעת להשלים את הבריאות. ומי שהוא בעל אמונה, לא צריך לכל זה, כי לעולם, תת מודע לא ישפיע לו על המודע. כי הוא בעל אמונה שהכל מהשמים לטובה. והוא רגוע ושמח בחלקו, ויודע את מה שאמר רבינו החפץ חיים זיע"א, חולה לא מת, מי שמגיע זמנו, מת. ומפורש בגמרא (קידושין עא:) "רוב חולין לחיים". וכל מה שעבר עליו בחיים, עניות, יתמות, השפלות, עלבונות, בזיונות, הוא מפעיל את האמונה ומקבל הכל באהבה. ומרגיש קשר תמידי עם ה' יתברך כעין נבואה קטנה. תת מודע בריא, ונפש בריאה. ואין לחץ על הגוף. והוא עובד ה' בשמחה ובאהבה. ואשריו ואשרי חלקו. ומרגיש כי הכל הבל. והלואי שנזכה לכך. וזה החסיד האמיתי שמרגיש תמיד צהלתו בפניו ואבלו בליבו (חוה"ל שער הפרישות פ"ד). ונהנה לסבול כאשר מרגיש שזה מה' יתברך לטובתו בלבד.

גדולי ישראל חיים וקיימים

כמה סבל יוסף הצדיק, והיה בריא בנפש מכח האמונה. וגם נעשה מלך. כמה סבל דוד המלך עליו השלום. ועל כל צרה אמר פרק תהלים. ונשאר בריא בנפש וגם נעשה מלך. כמה סבל אברהם אבינו עליו השלום, והוא איש האמונה הגדול. וניצח את כל הרשעים. וכשאומרים בתפילה "אלוקי אברהם", כאילו אמרת מלך העולם, שהמליך את הקב"ה על כל העולם (ברכות מ: בתד"ה אמר). ועוד רבים וגדולים שבכל הדורות, המפורסמים בתנ"ך. מכח האמונה בריאים בנפש, ונפש מרפא את הגוף. והנשמה חוגגת בדבקות בה' יתברך. ואחרון חביב, בן תורה, בן ארבעים, גר בחו"ל, הר"ר אברהם ווייס בן שרה הי"ו לרפואה שלמה, אשר כל גופו לא מתפקד כלל,  וזה מחלה נדירה בעולם שהחולים מתים אחרי שנה מדכאון ועצבות. זה חולי שהגוף לא מתפקד כלל, אלא רק השכל, והאוזניים והעיניים בלבד. והצליח לסיים את כל הש"ס תלמוד בבלי, ועשו לכבודו מסיבה תורנית גדולה. והרופא המפורסם בעל שם גדול בחו"ל, כתב לו שהאמונה שלו באלוקים, חזק יותר מכל חכמת הרפואה. וזה כח התורה שמסלקת דיכאון ועצבות וזוכים לאמונה ולחיים טובים. ושמעתי מידידי ואהובי הר"ר אברהם פרץ שליט"א (מגיד מישרים ומזכה הרבים בעיה"ק אשדוד), שזה הביאור בגמרא (ברכות סג.) כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין בו כח לעמוד ביום צרה, עיין שם. כי מכח התורה זוכים לאמונה. וזה מביא כח לעמוד ביום צרה. וכן בגמרא (חגיגה כז.) פושעי ישראל, מלאים מצות כרימון, עיין שם. וכיצד נקראים פושעים, אם מלאים מצוות כרימון. ותירץ הבן איש חי בספר בניהו, שלא מכוונים לשם שמים. ויתכן עוד שאינם חזקים באמונה באופן מעשי, אז נקראים ריקנים. שפתים ישק.

תרגילים באמונה יום יום, כל היום

מאה ברכות כל יום, הרי זה תרגילים באמונה לזכור את ה' יתברך תמיד (רמב"ם הל' ברכות פ"א). והמדקדק לכוון ויודע להמליך את ה' יתברך כשאומר מלך העולם, זוכה להשגות באמונה. וכן המקיים את חוקי התורה כמו צניעות וקדושה וכשרות. ומסלק את עצמו מִיֵּצֶר הסקרנות של "וְלֹא תָתוּרוּ" (במדבר טו, לט), כי זה רצון ה' יתברך. ולא מחפש היתרים בטלפון, רחמנא ליצלן. זה תרגילים באמונה. מתחזק באהבת ישראל בעוצמה, ויודע לכוון, עלינו ועל כל ישראל עמך, בברכת שים שלום, זה תרגילים באמונה. ומה שעובר עליו יום יום, שעה שעה, עיכובים, קשיים, דינים קשים, ייסורים פה ושם, מעשים שלא מסתדרים, שלום בית קשה, והוא מתגבר, זה תרגילים באמונה. ומרגיש שזה מגיע לי, ולא מבקש להבין כלום, כי ה' יתברך גדול ויודע מה שעושה, בבחינת "בְּכָל צָרָתָם לא צָר" (ישעיה סג, ט), ופירש רש"י, בכל הצרות היה מגיע לנו יותר, עיין שם. וזה עוזר לנו ליהנות מהשגחת ה'. ממש נבואה קטנה. ובפרט אם יוסיף לקדש שם שמים, ולכוון למות על קידוש השם באמירת ה' אחד (עיין משנ"ב סימן סא). ובאמירת למען שמו באהבה. ובכל ברכה כשאומר מלך העולם. וכשאומר בקדיש יהא שמיה רבה (עיין שומר אמונים באורך). כל זה מזכך ומעלה ומסייע להשגות באמונה. ולהיות בעל נפש. וזוכה להיות עובד ה' להפליא. ובודאי מוליד כל יום מלאכי אמונה מכח ההנהגה העצומה שלו באמונה. וכל פעם שמרגיש חולשה, יעשה כדברי הרמ"ק זיע"א לומר את הפסוק "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו, ו). ורבינו השל"ה (בשער האותיות אות ל) מביא שהרמ"ק זכה לגילוי גדול זה על ידי גלוי אליהו הנביא. וזכה לחדש ולגלות כן הרבה לפני ליקוטי מוהר"ן ונועם אלימלך זיע"א. "אש תמיד" אש האמונה, עולה למעלה, לא תכבה.

ובזה מובן הפסוק בפרשה במיתת נדב ואביהוא. נאמר על אהרן הכהן "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (י, ג) לא רק בפה, אלא גם בלב ידע לקבל כן באהבת ה' גדולה מאד. שעליו נאמר "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד, יד). כך לב האמונה שלו, בשלמות עצומה. ושתק וקיבל שכר שנתייחד איתו הדיבור (עיין זבחים קטו:).

תרגיל באמונה בפרשת פרה

בהפטרה של פרשת פרה כתוב "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו, כה). ולכאורה הרי לא מועיל זריקת מים, כי צריך ליכנס למקוה. וגם אם יגביה את כל הים, הרי זה לא מועיל לטהרה (רמב"ם איסורי ביאה פי"א), וכיצד מועיל "וזרקתי עליכם". אלא הכוונה כמו שכתב הרמב"ם (סוף הל' מקואות) שהמכוון להיות טהור, הרי זה טהור גם בלי מים. עצם הכוונה ליטהר, הרי זה כאילו טבל במי הדעת. מקוה, זה טהרה חיצונית. וכוונה, זו טהרה פנימית. וכן באמונה, המכוון בכל פרט ופרט שעובר עליו יום יום, זה מהשמים. ומתחזק ומכוון לקדש שם שמים. בעל אמונה כזה, בריא בגוף בנפש ובנשמה. והלואי שנזכה לכך, אמן ואמן.