שלום וברכה מורי ורבותי!

ושוב אנו נפגשים על הדברים הבוערים באמת, ומה בוער יותר מאשר בית יהודי, והקשר אותו יצר בורא העולם בין הבעל לבין האשה?

ובמה דברים אמורים?

כל אחד מאתנו יודע ומבין שאין כל קשר בין מהותו של הגבר למהותה של האשה.

הגבר בנוי מכלים שכליים יותר בעוד האשה בנויה מרגש כמעט לחלוטין. ברכישת רכב יתעניין הגבר בגובה המהירות אליו יוכל להגיע ובצריכת הדלק, בעוד האשה תתרשם מיפי העיצוב ומטיב הריפוד.

מאידך, אין כמו האשה בשימת לב לפרטים קטנים, כך שבעוד הבעל יחפוץ בדירה רחבת הידיים, תהיה זו דוקא האשה שתשים לב למרצפות העקומות עד כדי סכנת נפילה ולנזילות אותן סופחת הדירה.

בשיחה עם ידיד 'גדול' בשם הרב ישי ליפשיץ שליט"א, שמעתי את הממצא הבא: אחד ההבדלים הגדולים בין גבר לאשה, הוא ההסתכלות על כל מאורע אותו הם עוברים בחיים.

הגבר מנתק את עצמו מהאירוע, מסתכל עליו מלמעלה, ומנסה להבין ולקבל החלטה מה הוא הצעד הבא אותו נכון לעשות. האשה, לעומת זאת, רואה את עצמה בתוך המאורע, כשחבלי האירוע מקיפים אותה, ומתוך אותו מבט היא מנסה למצוא את הפתרון ואת הצעדים הנכונים אותם יש לבצע.

במקרים המוכרים לכולנו, מאזעקה המבשרת על פתיחת מלחמה ועד חדירה בלתי מורשית של הולך על שש (מקק בלע"ז) לחלל הדירה, יהיה זה הבעל שיקבל החלטה על ירידה למקלט או מלחמת חורמה עם מטאטא בשרץ, בעוד האשה 'תזמר' צווחות אימים.

[ובסוגריים: אין מה להיפגע מהשוואה זו, לדברי 'מומחים' אשה שאינה חוששת משרצים בכל גודל, צריכה טיפול פסיכולוגי דחוף…].

מאידך, בזמן משבר בו יאבד הגבר תקווה, יראה את עולמו קורס ברגע ואף ישקול את החמורים שבמעשים, תהיה זו דווקא האשה שתזיל דמעות אולם מיד לאחר מכן תתעשת ותפתח דף חדש מלא אמונה ותקווה.

בעבר שוחחנו על הצורך הגדול במציאותם של השניים בכלל ובבית אחד בפרט.

לדוגמא: בית לא היה 'מתוקתק' לפרטי פרטים אלמלא מציאותה של האשה החשה 'בתוך' המציאות. גבר כשלעצמו היה רואה את הכלים הבלתי מודחים ואת הררי הכביסה המלוכלכת כמשהו שממש חבל על הזמן להתעסק עימו. האשה לעומתו מצליחה 'לשחות' בתוך ים המטלות הזה, ולהפוך אותו אחרי הכל לבית מסודר ומאורגן להפליא.

ודוגמא נוספת: ילד לו היה נולד ל'זוג אבות', לא היה מקבל לעולם את מנות הרגש הגדולות להן הוא זקוק כל כך בגיל ההתפתחות. באותה מידה, לו היה שוהה ליד שני אבות חמוּרי סבר לא היה לעולם לומד שאסור לרוץ אחר כדור המתגלגל לכביש. הוא היה שומע מהם פעם ופעמיים הגדרות די ברורות לכך, ואולי אפילו בטונים גבוהים, אולם לעולם לא היה מקבל את הדברים בצורה בה ילד אמור לקבלם.

לעומת זאת, אמא החשה בתוך המציאות, ורואה את עצמה בגובהו של הילד ממש בשעה זו, תדע להסביר לילד עד כמה גדול יכול להיות האסון מריצה אחרי כדור לכביש. היא תספר לו על רכב גדול שיכול להגיע, ואפילו על יוסי שפעם רץ אחרי כדור ורכב גדול שהגיח מפאתי הרחוב מחץ את רגלו, ויוסי היה אמור לעבור סדרת טיפולים וניתוחים כואבים במיוחד, מה שוודאי יגרום לקטנצ'יק לפחד מהכביש כפי שבאמת יש לפחד ממנו.

הקשר בין הבעל והאשה בנוי דוקא מתוך אותו שוני, כעין שני חלקי פזל המשלימים האחד את השני. בין היתר, האשה מעוניינת וזקוקה למישהו שיעמוד לצידה וישכיל לנווט את הספינה במבט חיצוני, בדיוק כמו שהגבר זקוק לאשה שתשים לב גם לפרטים הקטנים.

בפרשתנו מופיע הפסוק הבא: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד). פסוק זה מופיע לאחר סדרת הפסוקים בהם מתארת לנו התורה את יצירתה של האשה "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (שם, כא-כג).

בצעירותי הסברתי זאת, כאשר לאחר מכן שמעתי שחידש זאת הגון מוילנא זיע"א, אולם בהיות ואיני יודע את מקורו לא אציין זאת. [אשמח ואודה לכל מי שיוכל להפנות אותי למקור]. וביאור הדברים הוא כדלהלן:

השוני המהותי כל כך בין האיש לבין האשה היה אמור להפריע לחיבור ביניהם ולהפכו עד כדי בלתי אפשרי ממש. ומשום כך, יצר הקדוש ברוך הוא את האשה מגופו של הגבר ולא כיצירה עצמאית כיצירת האדם ושאר בעלי החיים, וזאת משום שרק לאחר שתהיה אותה יצירה "הפוכה" עצם מעצמיו של האדם, ניתן יהיה לשוב ולחברם כאחד.

על פי הסוד, אותה יצירה של אשה מגופו של גבר נכונה ומתממשת בכל דור ודור ביצירת נפשה של האשה מנפשו של מי שאמור להיות בעלה. החיבור בין בעל ואשה בימינו אינו חיבור חדש, אלא חיבור מחודש. כלומר, אותה נשמה שהתפצלה לשתיים הולכת ומתאחדת יחד בבואם בברית הנישואין.

בזה ניתן להסביר בדרך צחות את הפסוק אותו הבאנו לעיל "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", כי הרי לעולם חיבור של שני בני זוג לא יכול להופכם לבשר אחד, וידועים דברי הגמרא במס' מקומות ביבמות ובכתובות שמכאן נלמד שקידושין של איסור אינם קידושין. והיינו משום שרק לאחר לידת הילד נקראים בני הזוג בשר אחד, כי הרי עצם מעצמיו ובשר מבשרם הוא אותו ולד הנולד מהם. ומכאן נלמד שקידושין שאסורים בהבאת ילדים לעולם, כגון ממזרות ודומיהם, אינם חלים מעיקרם.

ועל פי האמור, ניתן לשוב ולבאר זאת ביתר עומק, והוא שכאשר הבעל בא לעולם לא היתה נשמתו שלמה, כי הרי החלק החסר בו הוא החלק של רעייתו, ולעומת זאת כאשר מגיעה הרעייה והוא נושא אותה לאשה, אז "והיו לבשר אחד", כלומר חוזרים חלקי הנפש ומתאחדים כבשעת בריאתם האמתית.

הבהרה זו אמורה לחזק כל אדם, ובעיקר בעיתות משבר. אותה אשה אשר זכית ונשאת, היא האשה אשר נוצרה מחלק נשמתך, וההתאמה ביניכם היא ההתאמה המלאה ביותר. כך גם הבעל העומד לצידך, הוא המתאים ביותר. ולא כדרכו של היצר שתמיד ידע להשלות את האדם בכך שדווקא בת זוגו אינה מתאימה לו, בעוד ש"אם אחרת יקח לו" יזכה לחיים טובים ומאושרים יותר.

היצר במהותו מעניק לאדם תמיד את התחושה הנכזבת של "הדשא של השני ירוק יותר", כך הוא מצליח להסיט את האדם מהנצחון במלחמה לכיוון של "שדה הקרב הזה אינו הגון"…

תפקידנו והצלחתנו, לאחר הכרה בכחו של ריבון העולמים מזווג הזיווגים, ולאחר הבנה שבן הזוג שנבחר להיות בעל הברית שלנו, הוא המתאים ביותר לכך, ואת מהמורות החיים וניסיונות היצר יש לנצח "ביחד".

כך זוכים לאהבה ואחווה שלום ורעות, וכך זוכים לדור ישרים יבורך.

ברוכים תהיו!

ניתן להשיג את סדרת השיחות "הבית השלם" ללא עלות, הסדרה הכוללת את כל הכללים הדרושים לבית מלא בהבנה ובאהבה בטל' 03-5011150 או בנייד 052-7680007.