יתרו מחליט לעזוב את כל סוגי העבודה זרה אותן עבד ולהתגייר, הוא השתכנע שהדת היהודית היא הדת האמיתית ואליה יש להסתפח.

אולם כשחז"ל במקום מסבירים לנו על המילים "וישמע יתרו", מה שמועה שמע ובא? הם אומרים את המילים הבאות: "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". כלומר שמכל ניסי מצרים, יציאת מצרים וקבלת עול מלכותו יתברך, שמע יתרו רק את שני הדברים הללו והם אלו שגרמו לו לחזור בתשובה.

ונשאלת השאלה: מה המיוחד בשני מאורעות אלו יותר מיתר המאורעות אותם עבר עם ישראל במצריים ומחוצה לה? מה המיוחד בשני הדברים הללו שיכולים להחזיר כומר למוטב יותר מכל שמועה אחרת?

ושאלה נוספת על עצם לשון הפסוק "וישמע יתרו", וכי רק יתרו שמע, והלא כל  העמים שמעו. וכמו שקראנו בפרשה הקודמת: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת", אם כן מהי אותה שמיעה ששמע יתרו יותר מכל האחרים.

והדברים נפלאים, מלמדים, מחכימים ומתוקים מדבש.

כאשר יתרו ישב בסלון ביתו וניסה לעשות סדר בשמועות ובניסים אותם הוא שומע השכם והערב על עם ישראל, הוא שם לב לשני מאורעות ממש לא ברורים, מאורעות שסותרים זה את הזה.

ומה הם? 

מצד אחד היה את נס קריעת ים סוף אותו חווה כל העולם. להזכירכם, שגם מי ששתה באותה שעה כוס קפה נחלק לו הקפה לשניים, וכך מי שהיה בבית המרחץ או סתם שכשך את רגליו בגיגית של מים, כל מימות העולם נחצו לשניים. מה שאומר שבעצם גם עמלק ועמו חוו בביתם את אותה קריעת ים סוף מפורסמת. אם כך, גם הם היו אמורים להבין שה' אמת, ואם כן מה גרם להם לשכוח זאת מהר כל כך ולבוא להילחם עם אותו עם שאלוקיהם מנהל אותם למעלה מדרך הטבע.

ואז הבין יתרו יסוד גדול, יתרו הבין שמה שעבר ליד האוזן של עמלק לא היה בעצם שמיעה, זו היתה העברה בעלמא. יתרו הבין, ששמיעה אנה האזנה לתנודות הקול העוברות למרגלות עור התוף, שמיעה פירושה הבנה והפנמת הדברים, שמיעה פירושה שיתרו שאחר אותה שמועה הוא אינו אותו יתרו שלפני אותה שמועה. שמיעה מכניסה את הדברים פנימה לא לאוזן, אלא לקרביים ולבני המעיים, והיא מוציא את האדם מחדש.

מההבנה של חוסר ההיגיון והקוטביות שמקריעת ים סוף עד מלחמת עמלק, הבין יתרו שעליו לשמוע טוב מאד, ולא רק לשמוע אלא להפנים את הדברים ולהביאם לכלל מעשה מיידי. וזה מה שגרם לו לעקור את עצמו ממקום גידולו לעלות לחתנו משה וללמוד תורה מפיו.

מורי ורבותי!

ה' יתברך מביא לנו דברים רבים לשמוע, "לשמוע ללמוד ולמד לשמור ולעשות ולקיים". אנחנו לא מתפללים על שמיעה טובה, אנחנו מתפללים על כך משמה שאנו שומעים יחדור לליבנו וימסך בדמנו. אנחנו לא מעוניינים להבין טוב יותר, אנחנו מעוניינים להבין הכל בהבנה מלאה בכדי שיקל עלינו להחדיר את הדברים לתוך תוכנו ממש ולפעול על פיהם.

אבל יש כאן משהו נוסף, משהו ששייך לשמיעה שלנו ביום יום, משהו שאנחנו לא אוהבים להתאמץ למענו כי אנחנו אוהבים את חיי השטחיות וחוסר שימת הלב באופיינו. 

וכלפי מה הדברים אמורים?

מאחר הבעל לביתו, רכבו מסתרך בסופו של פקק ארוך, ואז מתקשרת הרעייה ונוזפת בו בכל לב על האיחור המזוויע, למרות שהבטיח לה זה כמה אורך ימים ושנים טובים ומתוקים שהפעם בניגוד לכל הפעמים יגיע בזמן…

והוא מגביה את קולו כנגדה, וזועק חמס על אשה בלי חיל, שרק ממררת את חיי בעלה, ואפילו קורטוב של נחת אין לו ממנה. ואז היא מעמיסה עליו שבעתיים את כל תסכוליה מהוריה ממורותיה ומחמותה, הכל על ראשו של הבעל האומלל האסור בכבלי הפקק האיום.

ומה היה קורה לו  ידעו בני זוג אלו "לשמוע"?

כאשר היתה פוצחת האשה בתלונותיה, היה שומע הבעל את רעייתו מתגעגעת אליו וחפצה בקרבתו, ואילו האשה היתה מבינה שבעלה חפץ רק בשקט לאחר היום המפרך, ואז היו מיושבים ההדורים והשיחה היתה מגיעה לחוף מבטחים.

וברשותכם, דוגמא נוספת: קם לו היניק בבוקר ומודיע "היום אני לא הולך ללימודים". ואז מגיע האבא הפקח ומסביר בצעקות ברקיעות בידים וברגלים שממש "אוי ואבוי למי שלא ילך לבית הספר יום". אבל האבא החכם, מבין שמשהו מפריע לבנו הקט, והוא לא מנסה להתבלבל מהצעקות, הוא מטה את אוזנו טוב טוב ומנסה להבין מה מעיק על בנו ומדוע אינו מעוניין ללכת לבית תלמודו. ואז פותר לו את אותה בעיה איומה, ובנו מיוזמתו חפץ חושק ורוצה ללכת לבית הספר.

פעם הגיע לרב שך מנהל מוסד צעיר והתלונן על מנהל מוסד אחר שחודר לגבולו ומקפח את פרנסתו ומוסדותיו. מרן הרב שך שמע את הדברים, ניגש לכספת והוציא נתח נכבד של דולרים והגיש לאותו מנהל מוסד. המנהל הודה לרב שך, ויצא לדרכו. הסובבים שאלו את הרב מה הקשר בבין מנהל שמפריע לחבירו לבין ערימת המזומנים שהעניק לו. שאל אותם הרב שך: מה שמעתם שהוא אמר? אמרו לו: הוא אמר שמנהל אחר מפריע לו מאד בפעילותו. ואני שמעתי – אמר הרב שך – שהוא מבקש כסף…

כל אדם וסגנונו, כל אדם ושפתו, ותן בליבנו בינה להבין להשכיל "לשמוע". להבין את רצונך מרצף האירועים העובר עלינו, ולהבין את האנשים המוטלים עלינו ובכלל. ונזכה לנחת שלוה ומילוי כל המשאלות לעבודת ה' יתברך.

וברוכים תהיו!